Capítulo 1
1 No princípio, criou Deus os céus e a terra.
1 בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ
2 E a terra era sem forma e vazia; e havia trevas sobre a face do abismo; e o Espírito de Deus se movia sobre a face das águas.
2 והארץ היתה תהו ובהו וחשך על פני תהום ורוח אלהים מרחפת על פני המים
3 E disse Deus Haja luz. E houve luz.
3 ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור
4 E viu Deus que era boa a luz; e fez Deus separação entre a luz e as trevas.
4 וירא אלהים את האור כי טוב ויבדל אלהים בין האור ובין החשך
5 E Deus chamou à luz Dia; e às trevas chamou Noite. E foi a tarde e a manhã o dia primeiro.
5 ויקרא אלהים לאור יום ולחשך קרא לילה ויהי ערב ויהי בקר יום אחד
6 E disse Deus Haja uma expansão no meio das águas, e haja separação entre águas e águas.
6 ויאמר אלהים יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין מים למים
7 E fez Deus a expansão e fez separação entre as águas que estavam debaixo da expansão e as águas que estavam sobre a expansão. E assim foi.
7 ויעש אלהים את הרקיע ויבדל בין המים אשר מתחת לרקיע ובין המים אשר מעל לרקיע ויהי כן
8 E chamou Deus à expansão Céus; e foi a tarde e a manhã o dia segundo.
8 ויקרא אלהים לרקיע שמים ויהי ערב ויהי בקר יום שני
9 E disse Deus Ajuntem-se as águas debaixo dos céus num lugar; e apareça a porção seca. E assim foi.
9 ויאמר אלהים יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד ותראה היבשה ויהי כן
10 E chamou Deus à porção seca Terra; e ao ajuntamento das águas chamou Mares. E viu Deus que era bom.
10 ויקרא אלהים ליבשה ארץ ולמקוה המים קרא ימים וירא אלהים כי טוב
11 E disse Deus Produza a terra erva verde, erva que dê semente, árvore frutífera que dê fruto segundo a sua espécie, cuja semente esteja nela sobre a terra. E assim foi.
11 ויאמר אלהים תדשא הארץ דשא עשב מזריע זרע עץ פרי עשה פרי למינו אשר זרעו בו על הארץ ויהי כן
12 E a terra produziu erva, erva dando semente conforme a sua espécie e árvore frutífera, cuja semente está nela conforme a sua espécie. E viu Deus que era bom.
12 ותוצא הארץ דשא עשב מזריע זרע למינהו ועץ עשה פרי אשר זרעו בו למינהו וירא אלהים כי טוב
13 E foi a tarde e a manhã o dia terceiro.
13 ויהי ערב ויהי בקר יום שלישי
14 E disse Deus Haja luminares na expansão dos céus, para haver separação entre o dia e a noite; e sejam eles para sinais e para tempos determinados e para dias e anos.
14 ויאמר אלהים יהי מארת ברקיע השמים להבדיל בין היום ובין הלילה והיו לאתת ולמועדים ולימים ושנים
15 E sejam para luminares na expansão dos céus, para alumiar a terra. E assim foi.
15 והיו למאורת ברקיע השמים להאיר על הארץ ויהי כן
16 E fez Deus os dois grandes luminares o luminar maior para governar o dia, e o luminar menor para governar a noite; e fez as estrelas.
16 ויעש אלהים את שני המארת הגדלים את המאור הגדל לממשלת היום ואת המאור הקטן לממשלת הלילה ואת הכוכבים
17 E Deus os pôs na expansão dos céus para alumiar a terra,
17 ויתן אתם אלהים ברקיע השמים להאיר על הארץ
18 e para governar o dia e a noite, e para fazer separação entre a luz e as trevas. E viu Deus que era bom.
18 ולמשל ביום ובלילה ולהבדיל בין האור ובין החשך וירא אלהים כי טוב
19 E foi a tarde e a manhã o dia quarto.
19 ויהי ערב ויהי בקר יום רביעי
20 E disse Deus Produzam as águas abundantemente répteis de alma vivente; e voem as aves sobre a face da expansão dos céus.
20 ויאמר אלהים ישרצו המים שרץ נפש חיה ועוף יעופף על הארץ על פני רקיע השמים
21 E Deus criou as grandes baleias, e todo réptil de alma vivente que as águas abundantemente produziram conforme as suas espécies, e toda ave de asas conforme a sua espécie. E viu Deus que era bom.
21 ויברא אלהים את התנינם הגדלים ואת כל נפש החיה הרמשת אשר שרצו המים למינהם ואת כל עוף כנף למינהו וירא אלהים כי טוב
22 E Deus os abençoou, dizendo Frutificai, e multiplicai-vos, e enchei as águas nos mares; e as aves se multipliquem na terra.
22 ויברך אתם אלהים לאמר פרו ורבו ומלאו את המים בימים והעוף ירב בארץ
23 E foi a tarde e a manhã o dia quinto.
23 ויהי ערב ויהי בקר יום חמישי
24 E disse Deus Produza a terra alma vivente conforme a sua espécie; gado, e répteis, e bestas-feras da terra conforme a sua espécie. E assim foi.
24 ויאמר אלהים תוצא הארץ נפש חיה למינה בהמה ורמש וחיתו ארץ למינה ויהי כן
25 E fez Deus as bestas-feras da terra conforme a sua espécie, e o gado conforme a sua espécie, e todo o réptil da terra conforme a sua espécie. E viu Deus que era bom.
25 ויעש אלהים את חית הארץ למינה ואת הבהמה למינה ואת כל רמש האדמה למינהו וירא אלהים כי טוב
26 E disse Deus Façamos o homem à nossa imagem, conforme a nossa semelhança; e domine sobre os peixes do mar, e sobre as aves dos céus, e sobre o gado, e sobre toda a terra, e sobre todo réptil que se move sobre a terra.
26 ויאמר אלהים נעשה אדם בצלמנו כדמותנו וירדו בדגת הים ובעוף השמים ובבהמה ובכל הארץ ובכל הרמש הרמש על הארץ
27 E criou Deus o homem à sua imagem; à imagem de Deus o criou; macho e fêmea os criou.
27 ויברא אלהים את האדם בצלמו בצלם אלהים ברא אתו זכר ונקבה ברא אתם
28 E Deus os abençoou e Deus lhes disse Frutificai, e multiplicai-vos, e enchei a terra, e sujeitai-a; e dominai sobre os peixes do mar, e sobre as aves dos céus, e sobre todo o animal que se move sobre a terra.
28 ויברך אתם אלהים ויאמר להם אלהים פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשה ורדו בדגת הים ובעוף השמים ובכל חיה הרמשת על הארץ
29 E disse Deus Eis que vos tenho dado toda erva que dá semente e que está sobre a face de toda a terra e toda árvore em que há fruto de árvore que dá semente; ser-vos-ão para mantimento.
29 ויאמר אלהים הנה נתתי לכם את כל עשב זרע זרע אשר על פני כל הארץ ואת כל העץ אשר בו פרי עץ זרע זרע לכם יהיה לאכלה
30 E a todo animal da terra, e a toda ave dos céus, e a todo réptil da terra, em que há alma vivente, toda a erva verde lhes será para mantimento. E assim foi.
30 ולכל חית הארץ ולכל עוף השמים ולכל רומש על הארץ אשר בו נפש חיה את כל ירק עשב לאכלה ויהי כן
31 E viu Deus tudo quanto tinha feito, e eis que era muito bom; e foi a tarde e a manhã o dia sexto.
31 וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד ויהי ערב ויהי בקר יום הששי
Capítulo 2
1 Assim, os céus, e a terra, e todo o seu exército foram acabados.
2 E, havendo Deus acabado no dia sétimo a sua obra, que tinha feito, descansou no sétimo dia de toda a sua obra, que tinha feito.
2 ויכל אלהים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה וישבת ביום השביעי מכל מלאכתו אשר עשה
3 E abençoou Deus o dia sétimo e o santificou; porque nele descansou de toda a sua obra, que Deus criara e fizera.
3 ויברך אלהים את יום השביעי ויקדש אתו כי בו שבת מכל מלאכתו אשר ברא אלהים לעשות
4 Estas são as origens dos céus e da terra, quando foram criados; no dia em que o SENHOR Deus fez a terra e os céus.
4 אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות יהוה אלהים ארץ ושמים
5 Toda planta do campo ainda não estava na terra, e toda erva do campo ainda não brotava; porque ainda o SENHOR Deus não tinha feito chover sobre a terra, e não havia homem para lavrar a terra.
5 וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ וכל עשב השדה טרם יצמח כי לא המטיר יהוה אלהים על הארץ ואדם אין לעבד את האדמה
6 Um vapor, porém, subia da terra e regava toda a face da terra.
6 ואד יעלה מן הארץ והשקה את כל פני האדמה
7 E formou o SENHOR Deus o homem(Adam) do pó da terra e soprou em seus narizes o fôlego da vida; e o homem foi feito alma vivente.
7 וייצר יהוה אלהים את האדם עפר מן האדמה ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה
8 E plantou o SENHOR Deus um jardim no Éden, da banda do Oriente, e pôs ali o homem que tinha formado.
8 ויטע יהוה אלהים גן בעדן מקדם וישם שם את האדם אשר יצר
9 E o SENHOR Deus fez brotar da terra toda árvore agradável à vista e boa para comida, e a árvore da vida no meio do jardim, e a árvore da ciência do bem e do mal.
9 ויצמח יהוה אלהים מן האדמה כל עץ נחמד למראה וטוב למאכל ועץ החיים בתוך הגן ועץ הדעת טוב ורע
10 E saía um rio do Éden para regar o jardim; e dali se dividia e se tornava em quatro braços.
10 ונהר יצא מעדן להשקות את הגן ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים
11 O nome do primeiro é Pisom; este é o que rodeia toda a terra de Havilá, onde há ouro.
11 שם האחד פישון הוא הסבב את כל ארץ החוילה אשר שם הזהב
12 E o ouro dessa terra é bom; ali há o bdélio e a pedra sardônica.
12 וזהב הארץ ההוא טוב שם הבדלח ואבן השהם
13 E o nome do segundo rio é Giom; este é o que rodeia toda a terra de Cuxe.
13 ושם הנהר השני גיחון הוא הסובב את כל ארץ כוש
14 E o nome do terceiro rio é Hidéquel; este é o que vai para a banda do oriente da Assíria; e o quarto rio é o Eufrates.
14 ושם הנהר השלישי חדקל הוא ההלך קדמת אשור והנהר הרביעי הוא פרת
15 E tomou o SENHOR Deus o homem e o pôs no jardim do Éden para o lavrar e o guardar.
15 ויקח יהוה אלהים את האדם וינחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה
16 E ordenou o SENHOR Deus ao homem, dizendo De toda árvore do jardim comerás livremente,
16 ויצו יהוה אלהים על האדם לאמר מכל עץ הגן אכל תאכל
17 mas da árvore da ciência do bem e do mal, dela não comerás; porque, no dia em que dela comeres, certamente morrerás.
17 ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו כי ביום אכלך ממנו מות תמות
18 E disse o SENHOR Deus Não é bom que o homem esteja só; far-lhe-ei uma adjutora que esteja como diante dele.
18 ויאמר יהוה אלהים לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו
19 Havendo, pois, o SENHOR Deus formado da terra todo animal do campo e toda ave dos céus, os trouxe a Adão, para este ver como lhes chamaria; e tudo o que Adão chamou a toda a alma vivente, isso foi o seu nome.
19 ויצר יהוה אלהים מן האדמה כל חית השדה ואת כל עוף השמים ויבא אל האדם לראות מה יקרא לו וכל אשר יקרא לו האדם נפש חיה הוא שמו
20 E Adão pôs os nomes a todo o gado, e às aves dos céus, e a todo animal do campo; mas para o homem não se achava adjutora que estivesse como diante dele.
20 ויקרא האדם שמות לכל הבהמה ולעוף השמים ולכל חית השדה ולאדם לא מצא עזר כנגדו
21 Então, o SENHOR Deus fez cair um sono pesado sobre Adão, e este adormeceu; e tomou uma das suas costelas e cerrou a carne em seu lugar.
21 ויפל יהוה אלהים תרדמה על האדם ויישן ויקח אחת מצלעתיו ויסגר בשר תחתנה
22 E da costela que o SENHOR Deus tomou do homem formou uma mulher; e trouxe-a a Adão.
22 ויבן יהוה אלהים את הצלע אשר לקח מן האדם לאשה ויבאה אל האדם
23 E disse Adão Esta é agora osso dos meus ossos e carne da minha carne; esta será chamada varoa, porquanto do varão foi tomada.
23 ויאמר האדם זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי לזאת יקרא אשה כי מאיש לקחה זאת
24 Portanto, deixará o varão o seu pai e a sua mãe e apegar-se-á à sua mulher, e serão ambos uma carne.
24 על כן יעזב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד
25 E ambos estavam nus, o homem e a sua mulher; e não se envergonhavam.
25 ויהיו שניהם ערומים האדם ואשתו ולא יתבששו
Capítulo 3
1 Ora, a serpente era mais astuta que todas as alimárias do campo que o SENHOR Deus tinha feito. E esta disse à mulher É assim que Deus disse Não comereis de toda árvore do jardim?
1 והנחש היה ערום מכל חית השדה אשר עשה יהוה אלהים ויאמר אל האשה אף כי אמר אלהים לא תאכלו מכל עץ הגן
2 E disse a mulher à serpente Do fruto das árvores do jardim comeremos,
2 ותאמר האשה אל הנחש מפרי עץ הגן נאכל
3 mas, do fruto da árvore que está no meio do jardim, disse Deus Não comereis dele, nem nele tocareis, para que não morrais.
3 ומפרי העץ אשר בתוך הגן אמר אלהים לא תאכלו ממנו ולא תגעו בו פן תמתון
4 Então, a serpente disse à mulher Certamente não morrereis.
4 ויאמר הנחש אל האשה לא מות תמתון
5 Porque Deus sabe que, no dia em que dele comerdes, se abrirão os vossos olhos, e sereis como Deus, sabendo o bem e o mal.
5 כי ידע אלהים כי ביום אכלכם ממנו ונפקחו עיניכם והייתם כאלהים ידעי טוב ורע
6 E, vendo a mulher que aquela árvore era boa para se comer, e agradável aos olhos, e árvore desejável para dar entendimento, tomou do seu fruto, e comeu, e deu também a seu marido, e ele comeu com ela.
6 ותרא האשה כי טוב העץ למאכל וכי תאוה הוא לעינים ונחמד העץ להשכיל ותקח מפריו ותאכל ותתן גם לאישה עמה ויאכל
7 Então, foram abertos os olhos de ambos, e conheceram que estavam nus; e coseram folhas de figueira, e fizeram para si aventais.
7 ותפקחנה עיני שניהם וידעו כי עירמם הם ויתפרו עלה תאנה ויעשו להם חגרת
8 E ouviram a voz do SENHOR Deus, que passeava no jardim pela viração do dia; e escondeu-se Adão e sua mulher da presença do SENHOR Deus, entre as árvores do jardim.
8 וישמעו את קול יהוה אלהים מתהלך בגן לרוח היום ויתחבא האדם ואשתו מפני יהוה אלהים בתוך עץ הגן
9 E chamou o SENHOR Deus a Adão e disse-lhe Onde estás?
9 ויקרא יהוה אלהים אל האדם ויאמר לו איכה
10 E ele disse Ouvi a tua voz soar no jardim, e temi, porque estava nu, e escondi-me.
10 ויאמר את קלך שמעתי בגן ואירא כי עירם אנכי ואחבא
11 E Deus disse Quem te mostrou que estavas nu? Comeste tu da árvore de que te ordenei que não comesses?
11 ויאמר מי הגיד לך כי עירם אתה המן העץ אשר צויתיך לבלתי אכל ממנו אכלת
12 Então, disse Adão A mulher que me deste por companheira, ela me deu da árvore, e comi.
12 ויאמר האדם האשה אשר נתתה עמדי הוא נתנה לי מן העץ ואכל
13 E disse o SENHOR Deus à mulher Por que fizeste isso? E disse a mulher A serpente me enganou, e eu comi.
13 ויאמר יהוה אלהים לאשה מה זאת עשית ותאמר האשה הנחש השיאני ואכל
14 Então, o SENHOR Deus disse à serpente Porquanto fizeste isso, maldita serás mais que toda besta e mais que todos os animais do campo; sobre o teu ventre andarás e pó comerás todos os dias da tua vida.
14 ויאמר יהוה אלהים אל הנחש כי עשית זאת ארור אתה מכל הבהמה ומכל חית השדה על גחנך תלך ועפר תאכל כל ימי חייך
15 E porei inimizade entre ti e a mulher e entre a tua semente e a sua semente; esta te ferirá a cabeça, e tu lhe ferirás o calcanhar.
15 ואיבה אשית בינך ובין האשה ובין זרעך ובין זרעה הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב
16 E à mulher disse Multiplicarei grandemente a tua dor e a tua conceição; com dor terás filhos; e o teu desejo será para o teu marido, e ele te dominará.
16 אל האשה אמר הרבה ארבה עצבונך והרנך בעצב תלדי בנים ואל אישך תשוקתך והוא ימשל בך
17 E a Adão disse Porquanto deste ouvidos à voz de tua mulher e comeste da árvore de que te ordenei, dizendo Não comerás dela, maldita é a terra por causa de ti; com dor comerás dela todos os dias da tua vida.
17 ולאדם אמר כי שמעת לקול אשתך ותאכל מן העץ אשר צויתיך לאמר לא תאכל ממנו ארורה האדמה בעבורך בעצבון תאכלנה כל ימי חייך
18 Espinhos e cardos também te produzirá; e comerás a erva do campo.
18 וקוץ ודרדר תצמיח לך ואכלת את עשב השדה
19 No suor do teu rosto, comerás o teu pão, até que te tornes à terra; porque dela foste tomado, porquanto és pó e em pó te tornarás.
19 בזעת אפיך תאכל לחם עד שובך אל האדמה כי ממנה לקחת כי עפר אתה ואל עפר תשוב
20 E chamou Adão o nome de sua mulher Eva, porquanto ela era a mãe de todos os viventes.
20 ויקרא האדם שם אשתו חוה כי הוא היתה אם כל חי
21 E fez o SENHOR Deus a Adão e a sua mulher túnicas de peles e os vestiu.
21 ויעש יהוה אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבשם
22 Então, disse o SENHOR Deus Eis que o homem é como um de nós, sabendo o bem e o mal; ora, pois, para que não estenda a sua mão, e tome também da árvore da vida, e coma, e viva eternamente,
22 ויאמר יהוה אלהים הן האדם היה כאחד ממנו לדעת טוב ורע ועתה פן ישלח ידו ולקח גם מעץ החיים ואכל וחי לעלם
23 o SENHOR Deus, pois, o lançou fora do jardim do Éden, para lavrar a terra, de que fora tomado.
23 וישלחהו יהוה אלהים מגן עדן לעבד את האדמה אשר לקח משם
24 E, havendo lançado fora o homem, pôs querubins ao oriente do jardim do Éden e uma espada inflamada que andava ao redor, para guardar o caminho da árvore da vida.
24 ויגרש את האדם וישכן מקדם לגן עדן את הכרבים ואת להט החרב המתהפכת לשמר את דרך עץ החיים
Capítulo 4
1 E conheceu Adão a Eva, sua mulher, e ela concebeu, e teve a Caim, e disse Alcancei do SENHOR um varão.
1 והאדם ידע את חוה אשתו ותהר ותלד את קין ותאמר קניתי איש את יהוה
2 E teve mais a seu irmão Abel; e Abel foi pastor de ovelhas, e Caim foi lavrador da terra.
2 ותסף ללדת את אחיו את הבל ויהי הבל רעה צאן וקין היה עבד אדמה
3 E aconteceu, ao cabo de dias, que Caim trouxe do fruto da terra uma oferta ao SENHOR.
3 ויהי מקץ ימים ויבא קין מפרי האדמה מנחה ליהוה
4 E Abel também trouxe dos primogênitos das suas ovelhas e da sua gordura; e atentou o SENHOR para Abel e para a sua oferta.
4 והבל הביא גם הוא מבכרות צאנו ומחלבהן וישע יהוה אל הבל ואל מנחתו
5 Mas para Caim e para a sua oferta não atentou. E irou-se Caim fortemente, e descaiu-lhe o seu semblante.
5 ואל קין ואל מנחתו לא שעה ויחר לקין מאד ויפלו פניו
6 E o SENHOR disse a Caim Por que te iraste? E por que descaiu o teu semblante?
6 ויאמר יהוה אל קין למה חרה לך ולמה נפלו פניך
7 Se bem fizeres, não haverá aceitação para ti? E, se não fizeres bem, o pecado jaz à porta, e para ti será o seu desejo, e sobre ele dominarás.
7 הלוא אם תיטיב שאת ואם לא תיטיב לפתח חטאת רבץ ואליך תשוקתו ואתה תמשל בו
8 E falou Caim com o seu irmão Abel; e sucedeu que, estando eles no campo, se levantou Caim contra o seu irmão Abel e o matou.
8 ויאמר קין אל הבל אחיו ויהי בהיותם בשדה ויקם קין אל הבל אחיו ויהרגהו
9 E disse o SENHOR a Caim Onde está Abel, teu irmão? E ele disse Não sei; sou eu guardador do meu irmão?
9 ויאמר יהוה אל קין אי הבל אחיך ויאמר לא ידעתי השמר אחי אנכי
10 E disse Deus Que fizeste? A voz do sangue do teu irmão clama a mim desde a terra.
10 ויאמר מה עשית קול דמי אחיך צעקים אלי מן האדמה
11 E agora maldito és tu desde a terra, que abriu a sua boca para receber da tua mão o sangue do teu irmão.
11 ועתה ארור אתה מן האדמה אשר פצתה את פיה לקחת את דמי אחיך מידך
12 Quando lavrares a terra, não te dará mais a sua força; fugitivo e errante serás na terra.
12 כי תעבד את האדמה לא תסף תת כחה לך נע ונד תהיה בארץ
13 Então, disse Caim ao SENHOR É maior a minha maldade que a que possa ser perdoada.
13 ויאמר קין אל יהוה גדול עוני מנשא
14 Eis que hoje me lanças da face da terra, e da tua face me esconderei; e serei fugitivo e errante na terra, e será que todo aquele que me achar me matará.
14 הן גרשת אתי היום מעל פני האדמה ומפניך אסתר והייתי נע ונד בארץ והיה כל מצאי יהרגני
15 O SENHOR, porém, disse-lhe Portanto, qualquer que matar a Caim sete vezes será castigado. E pôs o SENHOR um sinal em Caim, para que não o ferisse qualquer que o achasse.
15 ויאמר לו יהוה לכן כל הרג קין שבעתים יקם וישם יהוה לקין אות לבלתי הכות אתו כל מצאו
16 E saiu Caim de diante da face do SENHOR e habitou na terra de Node, da banda do oriente do Éden.
16 ויצא קין מלפני יהוה וישב בארץ נוד קדמת עדן
17 E conheceu Caim a sua mulher, e ela concebeu e teve a Enoque; e ele edificou uma cidade e chamou o nome da cidade pelo nome de seu filho Enoque.
17 וידע קין את אשתו ותהר ותלד את חנוך ויהי בנה עיר ויקרא שם העיר כשם בנו חנוך
18 E a Enoque nasceu Irade, e Irade gerou a Meujael, e Meujael gerou a Metusael, e Metusael gerou a Lameque.
18 ויולד לחנוך את עירד ועירד ילד את מחויאל ומחייאל ילד את מתושאל ומתושאל ילד את למך
19 E tomou Lameque para si duas mulheres; o nome de uma era Ada, e o nome da outra, Zilá.
19 ויקח לו למך שתי נשים שם האחת עדה ושם השנית צלה
20 E Ada teve a Jabal; este foi o pai dos que habitam em tendas e têm gado.
20 ותלד עדה את יבל הוא היה אבי ישב אהל ומקנה
21 E o nome do seu irmão era Jubal; este foi o pai de todos os que tocam harpa e órgão.
21 ושם אחיו יובל הוא היה אבי כל תפש כנור ועוגב
22 E Zilá também teve a Tubalcaim, mestre de toda obra de cobre e de ferro; e a irmã de Tubalcaim foi Naamá.
22 וצלה גם הוא ילדה את תובל קין לטש כל חרש נחשת וברזל ואחות תובל קין נעמה
23 E disse Lameque a suas mulheres Ada e Zilá, ouvi a minha voz; vós, mulheres de Lameque, escutai o meu dito porque eu matei um varão, por me ferir, e um jovem, por me pisar.
23 ויאמר למך לנשיו עדה וצלה שמען קולי נשי למך האזנה אמרתי כי איש הרגתי לפצעי וילד לחברתי
24 Porque sete vezes Caim será vingado; mas Lameque, setenta vezes sete.
24 כי שבעתים יקם קין ולמך שבעים ושבעה
25 E tornou Adão a conhecer a sua mulher; e ela teve um filho e chamou o seu nome Sete; porque, disse ela, Deus me deu outra semente em lugar de Abel; porquanto Caim o matou.
25 וידע אדם עוד את אשתו ותלד בן ותקרא את שמו שת כי שת לי אלהים זרע אחר תחת הבל כי הרגו קין
26 E a Sete mesmo também nasceu um filho; e chamou o seu nome Enos; então, se começou a invocar o nome do SENHOR.
26 ולשת גם הוא ילד בן ויקרא את שמו אנוש אז הוחל לקרא בשם יהוה
Capítulo 5
1 Este é o livro das gerações de Adão. No dia em que Deus criou o homem, à semelhança de Deus o fez.
1 זה ספר תולדת אדם ביום ברא אלהים אדם בדמות אלהים עשה אתו
2 Macho e fêmea os criou, e os abençoou, e chamou o seu nome Adão, no dia em que foram criados.
2 זכר ונקבה בראם ויברך אתם ויקרא את שמם אדם ביום הבראם
3 E Adão viveu cento e trinta anos, e gerou um filho à sua semelhança, conforme a sua imagem, e chamou o seu nome Sete.
3 ויחי אדם שלשים ומאת שנה ויולד בדמותו כצלמו ויקרא את שמו שת
4 E foram os dias de Adão, depois que gerou a Sete, oitocentos anos, e gerou filhos e filhas.
4 ויהיו ימי אדם אחרי הולידו את שת שמנה מאת שנה ויולד בנים ובנות
5 E foram todos os dias que Adão viveu novecentos e trinta anos; e morreu.
5 ויהיו כל ימי אדם אשר חי תשע מאות שנה ושלשים שנה וימת
6 E viveu Sete cento e cinco anos e gerou a Enos.
6 ויחי שת חמש שנים ומאת שנה ויולד את אנוש
7 E viveu Sete, depois que gerou a Enos, oitocentos e sete anos e gerou filhos e filhas.
7 ויחי שת אחרי הולידו את אנוש שבע שנים ושמנה מאות שנה ויולד בנים ובנות
8 E foram todos os dias de Sete novecentos e doze anos; e morreu.
8 ויהיו כל ימי שת שתים עשרה שנה ותשע מאות שנה וימת
9 E viveu Enos noventa anos; e gerou a Cainã.
9 ויחי אנוש תשעים שנה ויולד את קינן
10 E viveu Enos, depois que gerou a Cainã, oitocentos e quinze anos e gerou filhos e filhas.
10 ויחי אנוש אחרי הולידו את קינן חמש עשרה שנה ושמנה מאות שנה ויולד בנים ובנות
11 E foram todos os dias de Enos novecentos e cinco anos; e morreu.
11 ויהיו כל ימי אנוש חמש שנים ותשע מאות שנה וימת
12 E viveu Cainã setenta anos e gerou a Maalalel.
12 ויחי קינן שבעים שנה ויולד את מהללאל
13 E viveu Cainã, depois que gerou a Maalalel, oitocentos e quarenta anos e gerou filhos e filhas.
13 ויחי קינן אחרי הולידו את מהללאל ארבעים שנה ושמנה מאות שנה ויולד בנים ובנות
14 E foram todos os dias de Cainã novecentos e dez anos; e morreu.
14 ויהיו כל ימי קינן עשר שנים ותשע מאות שנה וימת
15 E viveu Maalalel sessenta e cinco anos e gerou a Jarede.
15 ויחי מהללאל חמש שנים וששים שנה ויולד את ירד
16 E viveu Maalalel, depois que gerou a Jarede, oitocentos e trinta anos e gerou filhos e filhas.
16 ויחי מהללאל אחרי הולידו את ירד שלשים שנה ושמנה מאות שנה ויולד בנים ובנות
17 E foram todos os dias de Maalalel oitocentos e noventa e cinco anos; e morreu.
17 ויהיו כל ימי מהללאל חמש ותשעים שנה ושמנה מאות שנה וימת
18 E viveu Jarede cento e sessenta e dois anos e gerou a Enoque.
18 ויחי ירד שתים וששים שנה ומאת שנה ויולד את חנוך
19 E viveu Jarede, depois que gerou a Enoque, oitocentos anos e gerou filhos e filhas.
19 ויחי ירד אחרי הולידו את חנוך שמנה מאות שנה ויולד בנים ובנות
20 E foram todos os dias de Jarede novecentos e sessenta e dois anos; e morreu.
20 ויהיו כל ימי ירד שתים וששים שנה ותשע מאות שנה וימת
21 E viveu Enoque sessenta e cinco anos e gerou a Metusalém.
21 ויחי חנוך חמש וששים שנה ויולד את מתושלח
22 E andou Enoque com Deus, depois que gerou a Metusalém, trezentos anos e gerou filhos e filhas.
22 ויתהלך חנוך את האלהים אחרי הולידו את מתושלח שלש מאות שנה ויולד בנים ובנות
23 E foram todos os dias de Enoque trezentos e sessenta e cinco anos.
23 ויהי כל ימי חנוך חמש וששים שנה ושלש מאות שנה
24 E andou Enoque com Deus; e não se viu mais, porquanto Deus para si o tomou.
24 ויתהלך חנוך את האלהים ואיננו כי לקח אתו אלהים
25 E viveu Metusalém cento e oitenta e sete anos e gerou a Lameque.
25 ויחי מתושלח שבע ושמנים שנה ומאת שנה ויולד את למך
26 E viveu Metusalém, depois que gerou a Lameque, setecentos e oitenta e dois anos e gerou filhos e filhas.
26 ויחי מתושלח אחרי הולידו את למך שתים ושמונים שנה ושבע מאות שנה ויולד בנים ובנות
27 E foram todos os dias de Metusalém novecentos e sessenta e nove anos; e morreu.
27 ויהיו כל ימי מתושלח תשע וששים שנה ותשע מאות שנה וימת
28 E viveu Lameque cento e oitenta e dois anos e gerou um filho.
28 ויחי למך שתים ושמנים שנה ומאת שנה ויולד בן
29 E chamou o seu nome Noé, dizendo Este nos consolará acerca de nossas obras e do trabalho de nossas mãos, por causa da terra que o SENHOR amaldiçoou.
29 ויקרא את שמו נח לאמר זה ינחמנו ממעשנו ומעצבון ידינו מן האדמה אשר אררה יהוה
30 E viveu Lameque, depois que gerou a Noé, quinhentos e noventa e cinco anos e gerou filhos e filhas.
30 ויחי למך אחרי הולידו את נח חמש ותשעים שנה וחמש מאת שנה ויולד בנים ובנות
31 E foram todos os dias de Lameque setecentos e setenta e sete anos; e morreu.
31 ויהי כל ימי למך שבע ושבעים שנה ושבע מאות שנה וימת
32 E era Noé da idade de quinhentos anos e gerou Noé a Sem, Cam e Jafé.
32 ויהי נח בן חמש מאות שנה ויולד נח את שם את חם ואת יפת
Capítulo 6
1 E aconteceu que, como os homens começaram a multiplicar-se sobre a face da terra, e lhes nasceram filhas,
1 ויהי כי החל האדם לרב על פני האדמה ובנות ילדו להם
2 viram os filhos de Deus que as filhas dos homens eram formosas; e tomaram para si mulheres de todas as que escolheram.
2 ויראו בני האלהים את בנות האדם כי טבת הנה ויקחו להם נשים מכל אשר בחרו
3 Então, disse o SENHOR Não contenderá o meu Espírito para sempre com o homem, porque ele também é carne; porém os seus dias serão cento e vinte anos.
3 ויאמר יהוה לא ידון רוחי באדם לעלם בשגם הוא בשר והיו ימיו מאה ועשרים שנה
4 Havia, naqueles dias, gigantes na terra; e também depois, quando os filhos de Deus entraram às filhas dos homens e delas geraram filhos; estes eram os valentes que houve na antiguidade, os varões de fama.
4 הנפלים היו בארץ בימים ההם וגם אחרי כן אשר יבאו בני האלהים אל בנות האדם וילדו להם המה הגברים אשר מעולם אנשי השם
5 E viu o SENHOR que a maldade do homem se multiplicara sobre a terra e que toda imaginação dos pensamentos de seu coração era só má continuamente.
5 וירא יהוה כי רבה רעת האדם בארץ וכל יצר מחשבת לבו רק רע כל היום
6 Então, arrependeu-se o SENHOR de haver feito o homem sobre a terra, e pesou-lhe em seu coração.
6 וינחם יהוה כי עשה את האדם בארץ ויתעצב אל לבו
7 E disse o SENHOR Destruirei, de sobre a face da terra, o homem que criei, desde o homem até ao animal, até ao réptil e até à ave dos céus; porque me arrependo de os haver feito.
7 ויאמר יהוה אמחה את האדם אשר בראתי מעל פני האדמה מאדם עד בהמה עד רמש ועד עוף השמים כי נחמתי כי עשיתם
8 Noé, porém, achou graça aos olhos do SENHOR.
8 ונח מצא חן בעיני יהוה
9 Estas são as gerações de Noé Noé era varão justo e reto em suas gerações; Noé andava com Deus.
9 אלה תולדת נח נח איש צדיק תמים היה בדרתיו את האלהים התהלך נח
10 E gerou Noé três filhos Sem, Cam e Jafé.
10 ויולד נח שלשה בנים את שם את חם ואת יפת
11 A terra, porém, estava corrompida diante da face de Deus; e encheu-se a terra de violência.
11 ותשחת הארץ לפני האלהים ותמלא הארץ חמס
12 E viu Deus a terra, e eis que estava corrompida; porque toda carne havia corrompido o seu caminho sobre a terra.
12 וירא אלהים את הארץ והנה נשחתה כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ
13 Então, disse Deus a Noé O fim de toda carne é vindo perante a minha face; porque a terra está cheia de violência; e eis que os desfarei com a terra.
13 ויאמר אלהים לנח קץ כל בשר בא לפני כי מלאה הארץ חמס מפניהם והנני משחיתם את הארץ
14 Faze para ti uma arca da madeira de gofer; farás compartimentos na arca e a betumarás por dentro e por fora com betume.
14 עשה לך תבת עצי גפר קנים תעשה את התבה וכפרת אתה מבית ומחוץ בכפר
15 E desta maneira farás de trezentos côvados o comprimento da arca, e de cinquenta côvados a sua largura, e de trinta côvados a sua altura.
15 וזה אשר תעשה אתה שלש מאות אמה ארך התבה חמשים אמה רחבה ושלשים אמה קומתה
16 Farás na arca uma janela e de um côvado a acabarás em cima; e a porta da arca porás ao seu lado; far-lhe-ás andares baixos, segundos e terceiros.
16 צהר תעשה לתבה ואל אמה תכלנה מלמעלה ופתח התבה בצדה תשים תחתים שנים ושלשים תעשה
17 Porque eis que eu trago um dilúvio de águas sobre a terra, para desfazer toda carne em que há espírito de vida debaixo dos céus tudo o que há na terra expirará.
17 ואני הנני מביא את המבול מים על הארץ לשחת כל בשר אשר בו רוח חיים מתחת השמים כל אשר בארץ יגוע
18 Mas contigo estabelecerei o meu pacto; e entrarás na arca, tu e os teus filhos, e a tua mulher, e as mulheres de teus filhos contigo.
18 והקמתי את בריתי אתך ובאת אל התבה אתה ובניך ואשתך ונשי בניך אתך
19 E de tudo o que vive, de toda carne, dois de cada espécie meterás na arca, para os conservares vivos contigo; macho e fêmea serão.
19 ומכל החי מכל בשר שנים מכל תביא אל התבה להחית אתך זכר ונקבה יהיו
20 Das aves conforme a sua espécie, dos animais conforme a sua espécie, de todo réptil da terra conforme a sua espécie, dois de cada espécie virão a ti, para os conservares em vida.
20 מהעוף למינהו ומן הבהמה למינה מכל רמש האדמה למינהו שנים מכל יבאו אליך להחיות
21 E tu toma para ti de toda comida que se come e ajunta-a para ti; e te será para mantimento, para ti e para eles.
21 ואתה קח לך מכל מאכל אשר יאכל ואספת אליך והיה לך ולהם לאכלה
22 Assim fez Noé; conforme tudo o que Deus lhe mandou, assim o fez.
22 ויעש נח ככל אשר צוה אתו אלהים כן עשה
Capítulo 7
1 Depois, disse o SENHOR a Noé Entra tu e toda a tua casa na arca, porque te hei visto justo diante de mim nesta geração.
1 ויאמר יהוה לנח בא אתה וכל ביתך אל התבה כי אתך ראיתי צדיק לפני בדור הזה
2 De todo animal limpo tomarás para ti sete e sete o macho e sua fêmea; mas dos animais que não são limpos, dois o macho e sua fêmea.
2 מכל הבהמה הטהורה תקח לך שבעה שבעה איש ואשתו ומן הבהמה אשר לא טהרה הוא שנים איש ואשתו
3 Também das aves dos céus sete e sete macho e fêmea, para se conservar em vida a semente sobre a face de toda a terra.
3 גם מעוף השמים שבעה שבעה זכר ונקבה לחיות זרע על פני כל הארץ
4 Porque, passados ainda sete dias, farei chover sobre a terra quarenta dias e quarenta noites; e desfarei de sobre a face da terra toda substância que fiz.
4 כי לימים עוד שבעה אנכי ממטיר על הארץ ארבעים יום וארבעים לילה ומחיתי את כל היקום אשר עשיתי מעל פני האדמה
5 E fez Noé conforme tudo o que o SENHOR lhe ordenara.
6 E era Noé da idade de seiscentos anos, quando o dilúvio das águas veio sobre a terra.
6 ונח בן שש מאות שנה והמבול היה מים על הארץ
7 E entrou Noé, e seus filhos, e sua mulher, e as mulheres de seus filhos com ele na arca, por causa das águas do dilúvio.
7 ויבא נח ובניו ואשתו ונשי בניו אתו אל התבה מפני מי המבול
8 Dos animais limpos, e dos animais que não são limpos, e das aves, e de todo o réptil sobre a terra,
8 מן הבהמה הטהורה ומן הבהמה אשר איננה טהרה ומן העוף וכל אשר רמש על האדמה
9 entraram de dois em dois para Noé na arca, macho e fêmea, como Deus ordenara a Noé.
9 שנים שנים באו אל נח אל התבה זכר ונקבה כאשר צוה אלהים את נח
10 E aconteceu que, passados sete dias, vieram sobre a terra as águas do dilúvio.
10 ויהי לשבעת הימים ומי המבול היו על הארץ
11 No ano seiscentos da vida de Noé, no mês segundo, aos dezessete dias do mês, naquele mesmo dia, se romperam todas as fontes do grande abismo, e as janelas dos céus se abriram,
11 בשנת שש מאות שנה לחיי נח בחדש השני בשבעה עשר יום לחדש ביום הזה נבקעו כל מעינת תהום רבה וארבת השמים נפתחו
12 e houve chuva sobre a terra quarenta dias e quarenta noites.
12 ויהי הגשם על הארץ ארבעים יום וארבעים לילה
13 E, no mesmo dia, entrou Noé, e Sem, e Cam, e Jafé, os filhos de Noé, como também a mulher de Noé, e as três mulheres de seus filhos, com ele na arca;
13 בעצם היום הזה בא נח ושם וחם ויפת בני נח ואשת נח ושלשת נשי בניו אתם אל התבה
14 eles, e todo animal conforme a sua espécie, e todo gado conforme a sua espécie, e todo réptil que se roja sobre a terra conforme a sua espécie, e toda ave conforme a sua espécie, todo pássaro de toda qualidade.
14 המה וכל החיה למינה וכל הבהמה למינה וכל הרמש הרמש על הארץ למינהו וכל העוף למינהו כל צפור כל כנף
15 E de toda carne, em que havia espírito de vida, entraram de dois em dois para Noé na arca.
15 ויבאו אל נח אל התבה שנים שנים מכל הבשר אשר בו רוח חיים
16 E os que entraram, macho e fêmea de toda carne entraram, como Deus lhe tinha ordenado; e o SENHOR a fechou por fora.
16 והבאים זכר ונקבה מכל בשר באו כאשר צוה אתו אלהים ויסגר יהוה בעדו
17 E esteve o dilúvio quarenta dias sobre a terra; e cresceram as águas e levantaram a arca, e ela se elevou sobre a terra.
17 ויהי המבול ארבעים יום על הארץ וירבו המים וישאו את התבה ותרם מעל הארץ
18 E prevaleceram as águas e cresceram grandemente sobre a terra; e a arca andava sobre as águas.
18 ויגברו המים וירבו מאד על הארץ ותלך התבה על פני המים
19 E as águas prevaleceram excessivamente sobre a terra; e todos os altos montes que havia debaixo de todo o céu foram cobertos.
19 והמים גברו מאד מאד על הארץ ויכסו כל ההרים הגבהים אשר תחת כל השמים
20 Quinze côvados acima prevaleceram as águas; e os montes foram cobertos.
20 חמש עשרה אמה מלמעלה גברו המים ויכסו ההרים
21 E expirou toda carne que se movia sobre a terra, tanto de ave como de gado, e de feras, e de todo o réptil que se roja sobre a terra, e de todo homem.
21 ויגוע כל בשר הרמש על הארץ בעוף ובבהמה ובחיה ובכל השרץ השרץ על הארץ וכל האדם
22 Tudo o que tinha fôlego de espírito de vida em seus narizes, tudo o que havia no seco, morreu.
22 כל אשר נשמת רוח חיים באפיו מכל אשר בחרבה מתו
23 Assim, foi desfeita toda substância que havia sobre a face da terra, desde o homem até ao animal, até ao réptil e até à ave dos céus; e foram extintos da terra; e ficou somente Noé e os que com ele estavam na arca.
23 וימח את כל היקום אשר על פני האדמה מאדם עד בהמה עד רמש ועד עוף השמים וימחו מן הארץ וישאר אך נח ואשר אתו בתבה
24 E prevaleceram as águas sobre a terra cento e cinquenta dias.
24 ויגברו המים על הארץ חמשים ומאת יום
Capítulo 8
1 E lembrou-se Deus de Noé, e de todo animal, e de toda rês que com ele estava na arca; e Deus fez passar um vento sobre a terra, e aquietaram-se as águas.
1 ויזכר אלהים את נח ואת כל החיה ואת כל הבהמה אשר אתו בתבה ויעבר אלהים רוח על הארץ וישכו המים
2 Cerraram-se também as fontes do abismo e as janelas dos céus, e a chuva dos céus deteve-se.
2 ויסכרו מעינת תהום וארבת השמים ויכלא הגשם מן השמים
3 E as águas tornaram de sobre a terra continuamente e, ao cabo de cento e cinquenta dias, as águas minguaram.
3 וישבו המים מעל הארץ הלוך ושוב ויחסרו המים מקצה חמשים ומאת יום
4 E a arca repousou, no sétimo mês, no dia dezessete do mês, sobre os montes de Ararate.
4 ותנח התבה בחדש השביעי בשבעה עשר יום לחדש על הרי אררט
5 E foram as águas indo e minguando até ao décimo mês; no décimo mês, no primeiro dia do mês, apareceram os cumes dos montes.
5 והמים היו הלוך וחסור עד החדש העשירי בעשירי באחד לחדש נראו ראשי ההרים
6 E aconteceu que, ao cabo de quarenta dias, abriu Noé a janela da arca que tinha feito.
6 ויהי מקץ ארבעים יום ויפתח נח את חלון התבה אשר עשה
7 E soltou um corvo, que saiu, indo e voltando, até que as águas se secaram de sobre a terra.
7 וישלח את הערב ויצא יצוא ושוב עד יבשת המים מעל הארץ
8 Depois, soltou uma pomba, a ver se as águas tinham minguado de sobre a face da terra.
8 וישלח את היונה מאתו לראות הקלו המים מעל פני האדמה
9 A pomba, porém, não achou repouso para a planta de seu pé e voltou a ele para a arca; porque as águas estavam sobre a face de toda a terra; e ele estendeu a sua mão, e tomou-a, e meteu-a consigo na arca.
9 ולא מצאה היונה מנוח לכף רגלה ותשב אליו אל התבה כי מים על פני כל הארץ וישלח ידו ויקחה ויבא אתה אליו אל התבה
10 E esperou ainda outros sete dias e tornou a enviar a pomba fora da arca.
10 ויחל עוד שבעת ימים אחרים ויסף שלח את היונה מן התבה
11 E a pomba voltou a ele sobre a tarde; e eis, arrancada, uma folha de oliveira no seu bico; e conheceu Noé que as águas tinham minguado sobre a terra.
11 ותבא אליו היונה לעת ערב והנה עלה זית טרף בפיה וידע נח כי קלו המים מעל הארץ
12 Então, esperou ainda outros sete dias e enviou fora a pomba; mas não tornou mais a ele.
12 וייחל עוד שבעת ימים אחרים וישלח את היונה ולא יספה שוב אליו עוד
13 E aconteceu que, no ano seiscentos e um, no mês primeiro, no primeiro dia do mês, as águas se secaram de sobre a terra. Então, Noé tirou a cobertura da arca e olhou, e eis que a face da terra estava enxuta.
13 ויהי באחת ושש מאות שנה בראשון באחד לחדש חרבו המים מעל הארץ ויסר נח את מכסה התבה וירא והנה חרבו פני האדמה
14 E, no segundo mês, aos vinte e sete dias do mês, a terra estava seca.
14 ובחדש השני בשבעה ועשרים יום לחדש יבשה הארץ
15 Então, falou Deus a Noé, dizendo
16 Sai da arca tu, e tua mulher, e teus filhos, e as mulheres de teus filhos contigo.
16 צא מן התבה אתה ואשתך ובניך ונשי בניך אתך
17 Todo animal que está contigo, de toda carne, de ave, e de gado, e de todo réptil que se roja sobre a terra, traze fora contigo; e povoem abundantemente a terra, e frutifiquem, e se multipliquem sobre a terra.
17 כל החיה אשר אתך מכל בשר בעוף ובבהמה ובכל הרמש הרמש על הארץ הוצא אתך ושרצו בארץ ופרו ורבו על הארץ
18 Então, saiu Noé, e seus filhos, e sua mulher, e as mulheres de seus filhos com ele;
18 ויצא נח ובניו ואשתו ונשי בניו אתו
19 todo animal, todo réptil, toda ave, tudo o que se move sobre a terra, conforme as suas famílias, saiu para fora da arca.
19 כל החיה כל הרמש וכל העוף כל רומש על הארץ למשפחתיהם יצאו מן התבה
20 E edificou Noé um altar ao SENHOR; e tomou de todo animal limpo e de toda ave limpa e ofereceu holocaustos sobre o altar.
20 ויבן נח מזבח ליהוה ויקח מכל הבהמה הטהורה ומכל העוף הטהר ויעל עלת במזבח
21 E o SENHOR cheirou o suave cheiro e disse o SENHOR em seu coração Não tornarei mais a amaldiçoar a terra por causa do homem, porque a imaginação do coração do homem é má desde a sua meninice; nem tornarei mais a ferir todo vivente, como fiz.
21 וירח יהוה את ריח הניחח ויאמר יהוה אל לבו לא אסף לקלל עוד את האדמה בעבור האדם כי יצר לב האדם רע מנעריו ולא אסף עוד להכות את כל חי כאשר עשיתי
22 Enquanto a terra durar, sementeira e sega, e frio e calor, e verão e inverno, e dia e noite não cessarão.
22 עד כל ימי הארץ זרע וקציר וקר וחם וקיץ וחרף ויום ולילה לא ישבתו
Capítulo 9
1 E abençoou Deus a Noé e a seus filhos e disse-lhes frutificai, e multiplicai-vos, e enchei a terra.
1 ויברך אלהים את נח ואת בניו ויאמר להם פרו ורבו ומלאו את הארץ
2 E será o vosso temor e o vosso pavor sobre todo animal da terra e sobre toda ave dos céus; tudo o que se move sobre a terra e todos os peixes do mar na vossa mão são entregues.
2 ומוראכם וחתכם יהיה על כל חית הארץ ועל כל עוף השמים בכל אשר תרמש האדמה ובכל דגי הים בידכם נתנו
3 Tudo quanto se move, que é vivente, será para vosso mantimento; tudo vos tenho dado, como a erva verde.
3 כל רמש אשר הוא חי לכם יהיה לאכלה כירק עשב נתתי לכם את כל
4 A carne, porém, com sua vida, isto é, com seu sangue, não comereis.
4 אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו
5 E certamente requererei o vosso sangue, o sangue da vossa vida; da mão de todo animal o requererei, como também da mão do homem e da mão do irmão de cada um requererei a vida do homem.
5 ואך את דמכם לנפשתיכם אדרש מיד כל חיה אדרשנו ומיד האדם מיד איש אחיו אדרש את נפש האדם
6 Quem derramar o sangue do homem, pelo homem o seu sangue será derramado; porque Deus fez o homem conforme a sua imagem.
6 שפך דם האדם באדם דמו ישפך כי בצלם אלהים עשה את האדם
7 Mas vós, frutificai e multiplicai-vos; povoai abundantemente a terra e multiplicai-vos nela.
7 ואתם פרו ורבו שרצו בארץ ורבו בה
8 E falou Deus a Noé e a seus filhos com ele, dizendo
8 ויאמר אלהים אל נח ואל בניו אתו לאמר
9 E eu, eis que estabeleço o meu concerto convosco, e com a vossa semente depois de vós,
9 ואני הנני מקים את בריתי אתכם ואת זרעכם אחריכם
10 e com toda alma vivente, que convosco está, de aves, de reses, e de todo animal da terra convosco; desde todos que saíram da arca, até todo animal da terra.
10 ואת כל נפש החיה אשר אתכם בעוף בבהמה ובכל חית הארץ אתכם מכל יצאי התבה לכל חית הארץ
11 E eu convosco estabeleço o meu concerto, que não será mais destruída toda carne pelas águas do dilúvio e que não haverá mais dilúvio para destruir a terra.
11 והקמתי את בריתי אתכם ולא יכרת כל בשר עוד ממי המבול ולא יהיה עוד מבול לשחת הארץ
12 E disse Deus Este é o sinal do concerto que ponho entre mim e vós e entre toda alma vivente, que está convosco, por gerações eternas.
12 ויאמר אלהים זאת אות הברית אשר אני נתן ביני וביניכם ובין כל נפש חיה אשר אתכם לדרת עולם
13 O meu arco tenho posto na nuvem; este será por sinal do concerto entre mim e a terra.
13 את קשתי נתתי בענן והיתה לאות ברית ביני ובין הארץ
14 E acontecerá que, quando eu trouxer nuvens sobre a terra, aparecerá o arco nas nuvens.
14 והיה בענני ענן על הארץ ונראתה הקשת בענן
15 Então, me lembrarei do meu concerto, que está entre mim e vós e ainda toda alma vivente de toda carne; e as águas não se tornarão mais em dilúvio, para destruir toda carne.
15 וזכרתי את בריתי אשר ביני וביניכם ובין כל נפש חיה בכל בשר ולא יהיה עוד המים למבול לשחת כל בשר
16 E estará o arco nas nuvens, e eu o verei, para me lembrar do concerto eterno entre Deus e toda alma vivente de toda carne, que está sobre a terra.
16 והיתה הקשת בענן וראיתיה לזכר ברית עולם בין אלהים ובין כל נפש חיה בכל בשר אשר על הארץ
17 E disse Deus a Noé Este é o sinal do concerto que tenho estabelecido entre mim e toda a carne que está sobre a terra.
17 ויאמר אלהים אל נח זאת אות הברית אשר הקמתי ביני ובין כל בשר אשר על הארץ
18 E os filhos de Noé, que da arca saíram, foram Sem, e Cam, e Jafé; e Cam é o pai de Canaã.
18 ויהיו בני נח היצאים מן התבה שם וחם ויפת וחם הוא אבי כנען
19 Estes três foram os filhos de Noé; e destes se povoou toda a terra.
19 שלשה אלה בני נח ומאלה נפצה כל הארץ
20 E começou Noé a ser lavrador da terra e plantou uma vinha.
20 ויחל נח איש האדמה ויטע כרם
21 E bebeu do vinho e embebedou-se; e descobriu-se no meio de sua tenda.
21 וישת מן היין וישכר ויתגל בתוך אהלה
22 E viu Cam, o pai de Canaã, a nudez de seu pai e fê-lo saber a ambos seus irmãos, fora.
22 וירא חם אבי כנען את ערות אביו ויגד לשני אחיו בחוץ
23 Então, tomaram Sem e Jafé uma capa, puseram-na sobre ambos os seus ombros e, indo virados para trás, cobriram a nudez do seu pai; e os seus rostos eram virados, de maneira que não viram a nudez do seu pai.
23 ויקח שם ויפת את השמלה וישימו על שכם שניהם וילכו אחרנית ויכסו את ערות אביהם ופניהם אחרנית וערות אביהם לא ראו
24 E despertou Noé do seu vinho e soube o que seu filho menor lhe fizera.
24 וייקץ נח מיינו וידע את אשר עשה לו בנו הקטן
25 E disse Maldito seja Canaã; servo dos servos seja aos seus irmãos.
25 ויאמר ארור כנען עבד עבדים יהיה לאחיו
26 E disse Bendito seja o SENHOR, Deus de Sem; e seja-lhe Canaã por servo.
26 ויאמר ברוך יהוה אלהי שם ויהי כנען עבד למו
27 Alargue Deus a Jafé, e habite nas tendas de Sem; e seja-lhe Canaã por servo.
27 יפת אלהים ליפת וישכן באהלי שם ויהי כנען עבד למו
28 E viveu Noé, depois do dilúvio, trezentos e cinquenta anos.
28 ויחי נח אחר המבול שלש מאות שנה וחמשים שנה
29 E foram todos os dias de Noé novecentos e cinquenta anos, e morreu.
29 ויהיו כל ימי נח תשע מאות שנה וחמשים שנה וימת
Capítulo 10
1 Estas, pois, são as gerações dos filhos de Noé Sem, Cam e Jafé; e nasceram-lhes filhos depois do dilúvio.
1 ואלה תולדת בני נח שם חם ויפת ויולדו להם בנים אחר המבול
2 Os filhos de Jafé são Gomer, e Magogue, e Madai, e Javã, e Tubal, e Meseque, e Tiras.
2 בני יפת גמר ומגוג ומדי ויון ותבל ומשך ותירס
3 E os filhos de Gomer são Asquenaz, e Rifate, e Togarma.
3 ובני גמר אשכנז וריפת ותגרמה
4 E os filhos de Javã são Elisá, e Társis, e Quitim, e Dodanim.
4 ובני יון אלישה ותרשיש כתים ודדנים
5 Por estes, foram repartidas as ilhas das nações nas suas terras, cada qual segundo a sua língua, segundo as suas famílias, entre as suas nações.
5 מאלה נפרדו איי הגוים בארצתם איש ללשנו למשפחתם בגויהם
6 E os filhos de Cam são Cuxe, e Mizraim, e Pute, e Canaã.
6 ובני חם כוש ומצרים ופוט וכנען
7 E os filhos de Cuxe são Sebá, e Havilá, e Sabtá, e Raamá, e Sabtecá; e os filhos de Raamá são Sabá e Dedã.
7 ובני כוש סבא וחוילה וסבתה ורעמה וסבתכא ובני רעמה שבא ודדן
8 E Cuxe gerou a Ninrode; este começou a ser poderoso na terra.
8 וכוש ילד את נמרד הוא החל להיות גבר בארץ
9 E este foi poderoso caçador diante da face do SENHOR; pelo que se diz Como Ninrode, poderoso caçador diante do SENHOR.
9 הוא היה גבר ציד לפני יהוה על כן יאמר כנמרד גבור ציד לפני יהוה
10 E o princípio do seu reino foi Babel, e Ereque, e Acade, e Calné, na terra de Sinar.
10 ותהי ראשית ממלכתו בבל וארך ואכד וכלנה בארץ שנער
11 Desta mesma terra saiu ele à Assíria e edificou a Nínive, e Reobote-Ir, e Calá,
11 מן הארץ ההוא יצא אשור ויבן את נינוה ואת רחבת עיר ואת כלח
12 e Resém, entre Nínive e Calá (esta é a grande cidade).
12 ואת רסן בין נינוה ובין כלח הוא העיר הגדלה
13 E Mizraim gerou a Ludim, e a Anamim, e a Leabim, e a Naftuim,
13 ומצרים ילד את לודים ואת ענמים ואת להבים ואת נפתחים
14 e a Patrusim, e a Casluim (donde saíram os filisteus), e a Caftorim.
14 ואת פתרסים ואת כסלחים אשר יצאו משם פלשתים ואת כפתרים
15 E Canaã gerou a Sidom, seu primogênito, e a Hete,
15 וכנען ילד את צידן בכרו ואת חת
16 e ao jebuseu, e ao amorreu, e ao girgaseu,
16 ואת היבוסי ואת האמרי ואת הגרגשי
17 e ao heveu, e ao arqueu, e ao sineu,
17 ואת החוי ואת הערקי ואת הסיני
18 e ao arvadeu, e ao zemareu, e ao hamateu, e depois se espalharam as famílias dos cananeus.
18 ואת הארודי ואת הצמרי ואת החמתי ואחר נפצו משפחות הכנעני
19 E foi o termo dos cananeus desde Sidom, indo para Gerar, até Gaza; indo para Sodoma, e Gomorra, e Admá, e Zeboim, até Lasa.
19 ויהי גבול הכנעני מצידן באכה גררה עד עזה באכה סדמה ועמרה ואדמה וצבים עד לשע
20 Estes são os filhos de Cam, segundo as suas famílias, segundo as suas línguas, em suas terras, em suas nações.
20 אלה בני חם למשפחתם ללשנתם בארצתם בגויהם
21 E a Sem nasceram filhos, e ele é o pai de todos os filhos de Éber e o irmão mais velho de Jafé.
21 ולשם ילד גם הוא אבי כל בני עבר אחי יפת הגדול
22 Os filhos de Sem são Elão, e Assur, e Arfaxade, e Lude, e Arã.
22 בני שם עילם ואשור וארפכשד ולוד וארם
23 E os filhos de Arã são Uz, e Hul, e Geter, e Más.
23 ובני ארם עוץ וחול וגתר ומש
24 E Arfaxade gerou a Salá; e Salá gerou a Éber.
24 וארפכשד ילד את שלח ושלח ילד את עבר
25 E a Éber nasceram dois filhos o nome de um foi Pelegue, porquanto em seus dias se repartiu a terra; e o nome do seu irmão foi Joctã.
25 ולעבר ילד שני בנים שם האחד פלג כי בימיו נפלגה הארץ ושם אחיו יקטן
26 E Joctã gerou a Almodá, e a Selefe, e a Hazar-Mavé, e a Jerá,
26 ויקטן ילד את אלמודד ואת שלף ואת חצרמות ואת ירח
27 e a Hadorão, e a Uzal, e a Dicla,
27 ואת הדורם ואת אוזל ואת דקלה
28 e a Obal, e a Abimael, e a Sabá,
28 ואת עובל ואת אבימאל ואת שבא
29 e a Ofir, e a Havilá, e a Jobabe; todos estes foram filhos de Joctã.
29 ואת אופר ואת חוילה ואת יובב כל אלה בני יקטן
30 E foi a sua habitação desde Messa, indo para Sefar, montanha do Oriente.
30 ויהי מושבם ממשא באכה ספרה הר הקדם
31 Estes são os filhos de Sem, segundo as suas famílias, segundo as suas línguas, em suas terras, em suas nações.
31 אלה בני שם למשפחתם ללשנתם בארצתם לגויהם
32 Estas são as famílias dos filhos de Noé, segundo as suas gerações, em suas nações; e destes foram divididas as nações na terra, depois do dilúvio.
32 אלה משפחת בני נח לתולדתם בגויהם ומאלה נפרדו הגוים בארץ אחר המבול
Capítulo 11
1 E era toda a terra de uma mesma língua e de uma mesma fala.
1 ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים
2 E aconteceu que, partindo eles do Oriente, acharam um vale na terra de Sinar; e habitaram ali.
2 ויהי בנסעם מקדם וימצאו בקעה בארץ שנער וישבו שם
3 E disseram uns aos outros Eia, façamos tijolos e queimemo-los bem. E foi-lhes o tijolo por pedra, e o betume, por cal.
3 ויאמרו איש אל רעהו הבה נלבנה לבנים ונשרפה לשרפה ותהי להם הלבנה לאבן והחמר היה להם לחמר
4 E disseram Eia, edifiquemos nós uma cidade e uma torre cujo cume toque nos céus e façamo-nos um nome, para que não sejamos espalhados sobre a face de toda a terra.
4 ויאמרו הבה נבנה לנו עיר ומגדל וראשו בשמים ונעשה לנו שם פן נפוץ על פני כל הארץ
5 Então, desceu o SENHOR para ver a cidade e a torre que os filhos dos homens edificavam;
5 וירד יהוה לראת את העיר ואת המגדל אשר בנו בני האדם
6 e o SENHOR disse Eis que o povo é um, e todos têm uma mesma língua; e isto é o que começam a fazer; e, agora, não haverá restrição para tudo o que eles intentarem fazer.
6 ויאמר יהוה הן עם אחד ושפה אחת לכלם וזה החלם לעשות ועתה לא יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות
7 Eia, desçamos e confundamos ali a sua língua, para que não entenda um a língua do outro.
7 הבה נרדה ונבלה שם שפתם אשר לא ישמעו איש שפת רעהו
8 Assim, o SENHOR os espalhou dali sobre a face de toda a terra; e cessaram de edificar a cidade.
8 ויפץ יהוה אתם משם על פני כל הארץ ויחדלו לבנת העיר
9 Por isso, se chamou o seu nome Babel, porquanto ali confundiu o SENHOR a língua de toda a terra e dali os espalhou o SENHOR sobre a face de toda a terra.
9 על כן קרא שמה בבל כי שם בלל יהוה שפת כל הארץ ומשם הפיצם יהוה על פני כל הארץ
10 Estas são as gerações de Sem Sem era da idade de cem anos e gerou a Arfaxade, dois anos depois do dilúvio.
10 אלה תולדת שם שם בן מאת שנה ויולד את ארפכשד שנתים אחר המבול
11 E viveu Sem, depois que gerou a Arfaxade, quinhentos anos; e gerou filhos e filhas.
11 ויחי שם אחרי הולידו את ארפכשד חמש מאות שנה ויולד בנים ובנות
12 E viveu Arfaxade trinta e cinco anos e gerou a Salá.
12 וארפכשד חי חמש ושלשים שנה ויולד את שלח
13 E viveu Arfaxade, depois que gerou a Salá, quatrocentos e três anos; e gerou filhos e filhas.
13 ויחי ארפכשד אחרי הולידו את שלח שלש שנים וארבע מאות שנה ויולד בנים ובנות
14 E viveu Salá trinta anos e gerou a Éber.
14 ושלח חי שלשים שנה ויולד את עבר
15 E viveu Salá, depois que gerou a Éber, quatrocentos e três anos; e gerou filhos e filhas.
15 ויחי שלח אחרי הולידו את עבר שלש שנים וארבע מאות שנה ויולד בנים ובנות
16 E viveu Éber trinta e quatro anos e gerou a Pelegue.
16 ויחי עבר ארבע ושלשים שנה ויולד את פלג
17 E viveu Éber, depois que gerou a Pelegue, quatrocentos e trinta anos; e gerou filhos e filhas.
17 ויחי עבר אחרי הולידו את פלג שלשים שנה וארבע מאות שנה ויולד בנים ובנות
18 E viveu Pelegue trinta anos e gerou a Reú.
18 ויחי פלג שלשים שנה ויולד את רעו
19 E viveu Pelegue, depois que gerou a Reú, duzentos e nove anos; e gerou filhos e filhas.
19 ויחי פלג אחרי הולידו את רעו תשע שנים ומאתים שנה ויולד בנים ובנות
20 E viveu Reú trinta e dois anos e gerou a Serugue.
20 ויחי רעו שתים ושלשים שנה ויולד את שרוג
21 E viveu Reú, depois que gerou a Serugue, duzentos e sete anos; e gerou filhos e filhas.
21 ויחי רעו אחרי הולידו את שרוג שבע שנים ומאתים שנה ויולד בנים ובנות
22 E viveu Serugue trinta anos e gerou a Naor.
22 ויחי שרוג שלשים שנה ויולד את נחור
23 E viveu Serugue, depois que gerou a Naor, duzentos anos; e gerou filhos e filhas.
23 ויחי שרוג אחרי הולידו את נחור מאתים שנה ויולד בנים ובנות
24 E viveu Naor vinte e nove anos e gerou a Tera.
24 ויחי נחור תשע ועשרים שנה ויולד את תרח
25 E viveu Naor, depois que gerou a Tera, cento e dezenove anos; e gerou filhos e filhas.
25 ויחי נחור אחרי הולידו את תרח תשע עשרה שנה ומאת שנה ויולד בנים ובנות
26 E viveu Tera setenta anos e gerou a Abrão, a Naor e a Harã.
26 ויחי תרח שבעים שנה ויולד את אברם את נחור ואת הרן
27 E estas são as gerações de Tera Tera gerou a Abrão, a Naor e a Harã; e Harã gerou a Ló.
27 ואלה תולדת תרח תרח הוליד את אברם את נחור ואת הרן והרן הוליד את לוט
28 E morreu Harã, estando seu pai Tera ainda vivo, na terra do seu nascimento, em Ur dos caldeus.
28 וימת הרן על פני תרח אביו בארץ מולדתו באור כשדים
29 E tomaram Abrão e Naor mulheres para si; o nome da mulher de Abrão era Sarai, e o nome da mulher de Naor era Milca, filha de Harã, pai de Milca e pai de Iscá.
29 ויקח אברם ונחור להם נשים שם אשת אברם שרי ושם אשת נחור מלכה בת הרן אבי מלכה ואבי יסכה
30 E Sarai foi estéril e não tinha filhos.
30 ותהי שרי עקרה אין לה ולד
31 E tomou Tera a Abrão, seu filho, e a Ló, filho de Harã, filho de seu filho, e a Sarai, sua nora, mulher de seu filho Abrão, e saiu com eles de Ur dos caldeus, para ir à terra de Canaã; e vieram até Harã e habitaram ali.
31 ויקח תרח את אברם בנו ואת לוט בן הרן בן בנו ואת שרי כלתו אשת אברם בנו ויצאו אתם מאור כשדים ללכת ארצה כנען ויבאו עד חרן וישבו שם
32 E foram os dias de Tera duzentos e cinco anos; e morreu Tera em Harã.
32 ויהיו ימי תרח חמש שנים ומאתים שנה וימת תרח בחרן
Capítulo 12
1 Ora, o Senhor disse a Abrão Sai-te da tua terra, da tua parentela, e da casa de teu pai, para a terra que eu te mostrarei.
1 ויאמר יהוה אל אברם לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך
2 E far-te-ei uma grande nação, e abençoar-te-ei, e engrandecerei o teu nome, e tu serás uma benção.
2 ואעשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמך והיה ברכה
3 E abençoarei os que te abençoarem e amaldiçoarei os que te amaldiçoarem; e em ti serão benditas todas as famílias da terra.
3 ואברכה מברכיך ומקללך אאר ונברכו בך כל משפחת האדמה
4 Assim, partiu Abrão, como o SENHOR lhe tinha dito, e foi Ló com ele; e era Abrão da idade de setenta e cinco anos, quando saiu de Harã.
4 וילך אברם כאשר דבר אליו יהוה וילך אתו לוט ואברם בן חמש שנים ושבעים שנה בצאתו מחרן
5 E tomou Abrão a Sarai, sua mulher, e a Ló, filho de seu irmão, e toda a sua fazenda, que haviam adquirido, e as almas que lhe acresceram em Harã; e saíram para irem à terra de Canaã; e vieram à terra de Canaã.
5 ויקח אברם את שרי אשתו ואת לוט בן אחיו ואת כל רכושם אשר רכשו ואת הנפש אשר עשו בחרן ויצאו ללכת ארצה כנען ויבאו ארצה כנען
6 E passou Abrão por aquela terra até ao lugar de Siquém, até ao carvalho de Moré; e estavam, então, os cananeus na terra.
6 ויעבר אברם בארץ עד מקום שכם עד אלון מורה והכנעני אז בארץ
7 E apareceu o SENHOR a Abrão e disse à tua semente darei esta terra. E edificou ali um altar ao SENHOR, que lhe aparecera.
7 וירא יהוה אל אברם ויאמר לזרעך אתן את הארץ הזאת ויבן שם מזבח ליהוה הנראה אליו
8 E moveu-se dali para a montanha banda do oriente de Betel e armou a sua tenda, tendo Betel ao ocidente e Ai ao oriente; e edificou ali um altar ao SENHOR e invocou o nome do SENHOR.
8 ויעתק משם ההרה מקדם לבית אל ויט אהלה בית אל מים והעי מקדם ויבן שם מזבח ליהוה ויקרא בשם יהוה
9 Depois, caminhou Abrão dali, seguindo ainda para a banda do Sul.
9 ויסע אברם הלוך ונסוע הנגבה
10 E havia fome naquela terra; e desceu Abrão ao Egito, para peregrinar ali, porquanto a fome era grande na terra.
10 ויהי רעב בארץ וירד אברם מצרימה לגור שם כי כבד הרעב בארץ
11 E aconteceu que, chegando ele para entrar no Egito, disse a Sarai, sua mulher Ora, bem sei que és mulher formosa à vista;
11 ויהי כאשר הקריב לבוא מצרימה ויאמר אל שרי אשתו הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את
12 e será que, quando os egípcios te virem, dirão Esta é a sua mulher. E matar-me-ão a mim e a ti te guardarão em vida.
12 והיה כי יראו אתך המצרים ואמרו אשתו זאת והרגו אתי ואתך יחיו
13 Dize, peço-te, que és minha irmã, para que me vá bem por tua causa, e que viva a minha alma por amor de ti.
13 אמרי נא אחתי את למען ייטב לי בעבורך וחיתה נפשי בגללך
14 E aconteceu que, entrando Abrão no Egito, viram os egípcios a mulher, que era mui formosa.
14 ויהי כבוא אברם מצרימה ויראו המצרים את האשה כי יפה הוא מאד
15 E viram-na os príncipes de Faraó e gabaram-na diante de Faraó; e foi a mulher tomada para a casa de Faraó.
15 ויראו אתה שרי פרעה ויהללו אתה אל פרעה ותקח האשה בית פרעה
16 E fez bem a Abrão por amor dela; e ele teve ovelhas, e vacas, e jumentos, e servos, e servas, e jumentas, e camelos.
16 ולאברם היטיב בעבורה ויהי לו צאן ובקר וחמרים ועבדים ושפחת ואתנת וגמלים
17 Feriu, porém, o SENHOR a Faraó com grandes pragas e a sua casa, por causa de Sarai, mulher de Abrão.
17 וינגע יהוה את פרעה נגעים גדלים ואת ביתו על דבר שרי אשת אברם
18 Então, chamou Faraó a Abrão e disse Que é isto que me fizeste? Por que não me disseste que ela era tua mulher?
18 ויקרא פרעה לאברם ויאמר מה זאת עשית לי למה לא הגדת לי כי אשתך הוא
19 Por que disseste é minha irmã? De maneira que a houvera tomado por minha mulher; agora, pois, eis aqui tua mulher; toma-a e vai-te.
19 למה אמרת אחתי הוא ואקח אתה לי לאשה ועתה הנה אשתך קח ולך
20 E Faraó deu ordens aos seus varões a seu respeito, e acompanharam-no a ele, e a sua mulher, e a tudo o que tinha.
20 ויצו עליו פרעה אנשים וישלחו אתו ואת אשתו ואת כל אשר לו
Capítulo 13
1 Subiu, pois, Abrão do Egito para a banda do Sul, ele, e sua mulher, e tudo o que tinha, e com ele Ló.
1 ויעל אברם ממצרים הוא ואשתו וכל אשר לו ולוט עמו הנגבה
2 E ia Abrão muito rico em gado, em prata e em ouro.
2 ואברם כבד מאד במקנה בכסף ובזהב
3 E fez as suas jornadas do Sul até Betel, até ao lugar onde, ao princípio, estivera a sua tenda, entre Betel e Ai;
3 וילך למסעיו מנגב ועד בית אל עד המקום אשר היה שם אהלה בתחלה בין בית אל ובין העי
4 até ao lugar do altar que, dantes, ali tinha feito; e Abrão invocou ali o nome do SENHOR.
4 אל מקום המזבח אשר עשה שם בראשנה ויקרא שם אברם בשם יהוה
5 E também Ló, que ia com Abrão, tinha rebanhos, e vacas, e tendas.
5 וגם ללוט ההלך את אברם היה צאן ובקר ואהלים
6 E não tinha capacidade a terra para poderem habitar juntos, porque a sua fazenda era muita; de maneira que não podiam habitar juntos.
6 ולא נשא אתם הארץ לשבת יחדו כי היה רכושם רב ולא יכלו לשבת יחדו
7 E houve contenda entre os pastores do gado de Abrão e os pastores do gado de Ló; e os cananeus e os ferezeus habitavam, então, na terra.
7 ויהי ריב בין רעי מקנה אברם ובין רעי מקנה לוט והכנעני והפרזי אז ישב בארץ
8 E disse Abrão a Ló Ora, não haja contenda entre mim e ti e entre os meus pastores e os teus pastores, porque irmãos somos.
8 ויאמר אברם אל לוט אל נא תהי מריבה ביני וביניך ובין רעי ובין רעיך כי אנשים אחים אנחנו
9 Não está toda a terra diante de ti? Eia, pois, aparta-te de mim; se escolheres a esquerda, irei para a direita; e, se a direita escolheres, eu irei para a esquerda.
9 הלא כל הארץ לפניך הפרד נא מעלי אם השמאל ואימנה ואם הימין ואשמאילה
10 E levantou Ló os seus olhos e viu toda a campina do Jordão, que era toda bem regada, antes de o SENHOR ter destruído Sodoma e Gomorra, e era como o jardim do SENHOR, como a terra do Egito, quando se entra em Zoar.
10 וישא לוט את עיניו וירא את כל ככר הירדן כי כלה משקה לפני שחת יהוה את סדם ואת עמרה כגן יהוה כארץ מצרים באכה צער
11 Então, Ló escolheu para si toda a campina do Jordão e partiu Ló para o Oriente; e apartaram-se um do outro.
11 ויבחר לו לוט את כל ככר הירדן ויסע לוט מקדם ויפרדו איש מעל אחיו
12 Habitou Abrão na terra de Canaã, e Ló habitou nas cidades da campina e armou as suas tendas até Sodoma.
12 אברם ישב בארץ כנען ולוט ישב בערי הככר ויאהל עד סדם
13 Ora, eram maus os varões de Sodoma e grandes pecadores contra o SENHOR.
13 ואנשי סדם רעים וחטאים ליהוה מאד
14 E disse o SENHOR a Abrão, depois que Ló se apartou dele Levanta, agora, os teus olhos e olha desde o lugar onde estás, para a banda do norte, e do sul, e do oriente, e do ocidente;
14 ויהוה אמר אל אברם אחרי הפרד לוט מעמו שא נא עיניך וראה מן המקום אשר אתה שם צפנה ונגבה וקדמה וימה
15 porque toda esta terra que vês te hei de dar a ti e à tua semente, para sempre.
15 כי את כל הארץ אשר אתה ראה לך אתננה ולזרעך עד עולם
16 E farei a tua semente como o pó da terra; de maneira que, se alguém puder contar o pó da terra, também a tua semente será contada.
16 ושמתי את זרעך כעפר הארץ אשר אם יוכל איש למנות את עפר הארץ גם זרעך ימנה
17 Levanta-te, percorre essa terra, no seu comprimento e na sua largura; porque a ti a darei.
17 קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה כי לך אתננה
18 E Abrão armou as suas tendas, e veio, e habitou nos carvalhais de Manre, que estão junto a Hebrom; e edificou ali um altar ao SENHOR.
18 ויאהל אברם ויבא וישב באלני ממרא אשר בחברון ויבן שם מזבח ליהוה
Capítulo 14
1 E aconteceu, nos dias de Anrafel, rei de Sinar, Arioque, rei de Elasar, Quedorlaomer, rei de Elão, e Tidal, rei de Goim,
1 ויהי בימי אמרפל מלך שנער אריוך מלך אלסר כדרלעמר מלך עילם ותדעל מלך גוים
2 que estes fizeram guerra a Bera, rei de Sodoma, a Birsa, rei de Gomorra, a Sinabe, rei de Admá, e a Semeber, rei de Zeboim, e ao rei de Bela (esta é Zoar).
2 עשו מלחמה את ברע מלך סדם ואת ברשע מלך עמרה שנאב מלך אדמה ושמאבר מלך צביים ומלך בלע היא צער
3 Todos estes se ajuntaram no vale de Sidim (que é o mar de Sal).
3 כל אלה חברו אל עמק השדים הוא ים המלח
4 Doze anos haviam servido a Quedorlaomer, mas, ao décimo-terceiro ano, rebelaram-se.
4 שתים עשרה שנה עבדו את כדרלעמר ושלש עשרה שנה מרדו
5 E, ao décimo-quarto ano, veio Quedorlaomer e os reis que estavam com ele e feriram aos refains em Asterote-Carnaim, e aos zuzins em Hã, e aos emins em Savé-Quiriataim,
5 ובארבע עשרה שנה בא כדרלעמר והמלכים אשר אתו ויכו את רפאים בעשתרת קרנים ואת הזוזים בהם ואת האימים בשוה קריתים
6 e aos horeus no seu monte Seir, até à campina de Parã, que está junto ao deserto.
6 ואת החרי בהררם שעיר עד איל פארן אשר על המדבר
7 Depois, tornaram, e vieram a En-Mispate (que é Cades), e feriram toda a terra dos amalequitas e também os amorreus, que habitavam em Hazazom-Tamar.
7 וישבו ויבאו אל עין משפט הוא קדש ויכו את כל שדה העמלקי וגם את האמרי הישב בחצצן תמר
8 Então, saiu o rei de Sodoma, e o rei de Gomorra, e o rei de Admá, e o rei de Zeboim, e o rei de Bela (esta é Zoar) e ordenaram batalha contra eles no vale de Sidim,
8 ויצא מלך סדם ומלך עמרה ומלך אדמה ומלך צביים ומלך בלע הוא צער ויערכו אתם מלחמה בעמק השדים
9 contra Quedorlaomer, rei de Elão, e Tidal, rei de Goim, e Anrafel, rei de Sinar, e Arioque, rei de Elasar; quatro reis contra cinco.
9 את כדרלעמר מלך עילם ותדעל מלך גוים ואמרפל מלך שנער ואריוך מלך אלסר ארבעה מלכים את החמשה
10 E o vale de Sidim estava cheio de poços de betume; e fugiram os reis de Sodoma e de Gomorra e caíram ali; e os restantes fugiram para um monte.
10 ועמק השדים בארת בארת חמר וינסו מלך סדם ועמרה ויפלו שמה והנשארים הרה נסו
11 E tomaram toda a fazenda de Sodoma e de Gomorra e todo o seu mantimento e foram-se.
11 ויקחו את כל רכש סדם ועמרה ואת כל אכלם וילכו
12 Também tomaram a Ló, que habitava em Sodoma, filho do irmão de Abrão, e a sua fazenda e foram-se.
12 ויקחו את לוט ואת רכשו בן אחי אברם וילכו והוא ישב בסדם
13 Então, veio um que escapara e o contou a Abrão, o hebreu; ele habitava junto dos carvalhais de Manre, o amorreu, irmão de Escol e irmão de Aner; eles eram confederados de Abrão.
13 ויבא הפליט ויגד לאברם העברי והוא שכן באלני ממרא האמרי אחי אשכל ואחי ענר והם בעלי ברית אברם
14 Ouvindo, pois, Abrão que o seu irmão estava preso, armou os seus criados, nascidos em sua casa, trezentos e dezoito, e os perseguiu até Dã.
14 וישמע אברם כי נשבה אחיו וירק את חניכיו ילידי ביתו שמנה עשר ושלש