Capítulo 1
1 No princípio, criou Deus os céus e a terra.
1 בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ
2 E a terra era sem forma e vazia; e havia trevas sobre a face do abismo; e o Espírito de Deus se movia sobre a face das águas.
2 והארץ היתה תהו ובהו וחשך על פני תהום ורוח אלהים מרחפת על פני המים
3 E disse Deus Haja luz. E houve luz.
3 ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור
4 E viu Deus que era boa a luz; e fez Deus separação entre a luz e as trevas.
4 וירא אלהים את האור כי טוב ויבדל אלהים בין האור ובין החשך
5 E Deus chamou à luz Dia; e às trevas chamou Noite. E foi a tarde e a manhã o dia primeiro.
5 ויקרא אלהים לאור יום ולחשך קרא לילה ויהי ערב ויהי בקר יום אחד
6 E disse Deus Haja uma expansão no meio das águas, e haja separação entre águas e águas.
6 ויאמר אלהים יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין מים למים
7 E fez Deus a expansão e fez separação entre as águas que estavam debaixo da expansão e as águas que estavam sobre a expansão. E assim foi.
7 ויעש אלהים את הרקיע ויבדל בין המים אשר מתחת לרקיע ובין המים אשר מעל לרקיע ויהי כן
8 E chamou Deus à expansão Céus; e foi a tarde e a manhã o dia segundo.
8 ויקרא אלהים לרקיע שמים ויהי ערב ויהי בקר יום שני
9 E disse Deus Ajuntem-se as águas debaixo dos céus num lugar; e apareça a porção seca. E assim foi.
9 ויאמר אלהים יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד ותראה היבשה ויהי כן
10 E chamou Deus à porção seca Terra; e ao ajuntamento das águas chamou Mares. E viu Deus que era bom.
10 ויקרא אלהים ליבשה ארץ ולמקוה המים קרא ימים וירא אלהים כי טוב
11 E disse Deus Produza a terra erva verde, erva que dê semente, árvore frutífera que dê fruto segundo a sua espécie, cuja semente esteja nela sobre a terra. E assim foi.
11 ויאמר אלהים תדשא הארץ דשא עשב מזריע זרע עץ פרי עשה פרי למינו אשר זרעו בו על הארץ ויהי כן
12 E a terra produziu erva, erva dando semente conforme a sua espécie e árvore frutífera, cuja semente está nela conforme a sua espécie. E viu Deus que era bom.
12 ותוצא הארץ דשא עשב מזריע זרע למינהו ועץ עשה פרי אשר זרעו בו למינהו וירא אלהים כי טוב
13 E foi a tarde e a manhã o dia terceiro.
13 ויהי ערב ויהי בקר יום שלישי
14 E disse Deus Haja luminares na expansão dos céus, para haver separação entre o dia e a noite; e sejam eles para sinais e para tempos determinados e para dias e anos.
14 ויאמר אלהים יהי מארת ברקיע השמים להבדיל בין היום ובין הלילה והיו לאתת ולמועדים ולימים ושנים
15 E sejam para luminares na expansão dos céus, para alumiar a terra. E assim foi.
15 והיו למאורת ברקיע השמים להאיר על הארץ ויהי כן
16 E fez Deus os dois grandes luminares o luminar maior para governar o dia, e o luminar menor para governar a noite; e fez as estrelas.
16 ויעש אלהים את שני המארת הגדלים את המאור הגדל לממשלת היום ואת המאור הקטן לממשלת הלילה ואת הכוכבים
17 E Deus os pôs na expansão dos céus para alumiar a terra,
17 ויתן אתם אלהים ברקיע השמים להאיר על הארץ
18 e para governar o dia e a noite, e para fazer separação entre a luz e as trevas. E viu Deus que era bom.
18 ולמשל ביום ובלילה ולהבדיל בין האור ובין החשך וירא אלהים כי טוב
19 E foi a tarde e a manhã o dia quarto.
19 ויהי ערב ויהי בקר יום רביעי
20 E disse Deus Produzam as águas abundantemente répteis de alma vivente; e voem as aves sobre a face da expansão dos céus.
20 ויאמר אלהים ישרצו המים שרץ נפש חיה ועוף יעופף על הארץ על פני רקיע השמים
21 E Deus criou as grandes baleias, e todo réptil de alma vivente que as águas abundantemente produziram conforme as suas espécies, e toda ave de asas conforme a sua espécie. E viu Deus que era bom.
21 ויברא אלהים את התנינם הגדלים ואת כל נפש החיה הרמשת אשר שרצו המים למינהם ואת כל עוף כנף למינהו וירא אלהים כי טוב
22 E Deus os abençoou, dizendo Frutificai, e multiplicai-vos, e enchei as águas nos mares; e as aves se multipliquem na terra.
22 ויברך אתם אלהים לאמר פרו ורבו ומלאו את המים בימים והעוף ירב בארץ
23 E foi a tarde e a manhã o dia quinto.
23 ויהי ערב ויהי בקר יום חמישי
24 E disse Deus Produza a terra alma vivente conforme a sua espécie; gado, e répteis, e bestas-feras da terra conforme a sua espécie. E assim foi.
24 ויאמר אלהים תוצא הארץ נפש חיה למינה בהמה ורמש וחיתו ארץ למינה ויהי כן
25 E fez Deus as bestas-feras da terra conforme a sua espécie, e o gado conforme a sua espécie, e todo o réptil da terra conforme a sua espécie. E viu Deus que era bom.
25 ויעש אלהים את חית הארץ למינה ואת הבהמה למינה ואת כל רמש האדמה למינהו וירא אלהים כי טוב
26 E disse Deus Façamos o homem à nossa imagem, conforme a nossa semelhança; e domine sobre os peixes do mar, e sobre as aves dos céus, e sobre o gado, e sobre toda a terra, e sobre todo réptil que se move sobre a terra.
26 ויאמר אלהים נעשה אדם בצלמנו כדמותנו וירדו בדגת הים ובעוף השמים ובבהמה ובכל הארץ ובכל הרמש הרמש על הארץ
27 E criou Deus o homem à sua imagem; à imagem de Deus o criou; macho e fêmea os criou.
27 ויברא אלהים את האדם בצלמו בצלם אלהים ברא אתו זכר ונקבה ברא אתם
28 E Deus os abençoou e Deus lhes disse Frutificai, e multiplicai-vos, e enchei a terra, e sujeitai-a; e dominai sobre os peixes do mar, e sobre as aves dos céus, e sobre todo o animal que se move sobre a terra.
28 ויברך אתם אלהים ויאמר להם אלהים פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשה ורדו בדגת הים ובעוף השמים ובכל חיה הרמשת על הארץ
29 E disse Deus Eis que vos tenho dado toda erva que dá semente e que está sobre a face de toda a terra e toda árvore em que há fruto de árvore que dá semente; ser-vos-ão para mantimento.
29 ויאמר אלהים הנה נתתי לכם את כל עשב זרע זרע אשר על פני כל הארץ ואת כל העץ אשר בו פרי עץ זרע זרע לכם יהיה לאכלה
30 E a todo animal da terra, e a toda ave dos céus, e a todo réptil da terra, em que há alma vivente, toda a erva verde lhes será para mantimento. E assim foi.
30 ולכל חית הארץ ולכל עוף השמים ולכל רומש על הארץ אשר בו נפש חיה את כל ירק עשב לאכלה ויהי כן
31 E viu Deus tudo quanto tinha feito, e eis que era muito bom; e foi a tarde e a manhã o dia sexto.
31 וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד ויהי ערב ויהי בקר יום הששי
Capítulo 2
1 Assim, os céus, e a terra, e todo o seu exército foram acabados.
2 E, havendo Deus acabado no dia sétimo a sua obra, que tinha feito, descansou no sétimo dia de toda a sua obra, que tinha feito.
2 ויכל אלהים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה וישבת ביום השביעי מכל מלאכתו אשר עשה
3 E abençoou Deus o dia sétimo e o santificou; porque nele descansou de toda a sua obra, que Deus criara e fizera.
3 ויברך אלהים את יום השביעי ויקדש אתו כי בו שבת מכל מלאכתו אשר ברא אלהים לעשות
4 Estas são as origens dos céus e da terra, quando foram criados; no dia em que o SENHOR Deus fez a terra e os céus.
4 אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות יהוה אלהים ארץ ושמים
5 Toda planta do campo ainda não estava na terra, e toda erva do campo ainda não brotava; porque ainda o SENHOR Deus não tinha feito chover sobre a terra, e não havia homem para lavrar a terra.
5 וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ וכל עשב השדה טרם יצמח כי לא המטיר יהוה אלהים על הארץ ואדם אין לעבד את האדמה
6 Um vapor, porém, subia da terra e regava toda a face da terra.
6 ואד יעלה מן הארץ והשקה את כל פני האדמה
7 E formou o SENHOR Deus o homem(Adam) do pó da terra e soprou em seus narizes o fôlego da vida; e o homem foi feito alma vivente.
7 וייצר יהוה אלהים את האדם עפר מן האדמה ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה
8 E plantou o SENHOR Deus um jardim no Éden, da banda do Oriente, e pôs ali o homem que tinha formado.
8 ויטע יהוה אלהים גן בעדן מקדם וישם שם את האדם אשר יצר
9 E o SENHOR Deus fez brotar da terra toda árvore agradável à vista e boa para comida, e a árvore da vida no meio do jardim, e a árvore da ciência do bem e do mal.
9 ויצמח יהוה אלהים מן האדמה כל עץ נחמד למראה וטוב למאכל ועץ החיים בתוך הגן ועץ הדעת טוב ורע
10 E saía um rio do Éden para regar o jardim; e dali se dividia e se tornava em quatro braços.
10 ונהר יצא מעדן להשקות את הגן ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים
11 O nome do primeiro é Pisom; este é o que rodeia toda a terra de Havilá, onde há ouro.
11 שם האחד פישון הוא הסבב את כל ארץ החוילה אשר שם הזהב
12 E o ouro dessa terra é bom; ali há o bdélio e a pedra sardônica.
12 וזהב הארץ ההוא טוב שם הבדלח ואבן השהם
13 E o nome do segundo rio é Giom; este é o que rodeia toda a terra de Cuxe.
13 ושם הנהר השני גיחון הוא הסובב את כל ארץ כוש
14 E o nome do terceiro rio é Hidéquel; este é o que vai para a banda do oriente da Assíria; e o quarto rio é o Eufrates.
14 ושם הנהר השלישי חדקל הוא ההלך קדמת אשור והנהר הרביעי הוא פרת
15 E tomou o SENHOR Deus o homem e o pôs no jardim do Éden para o lavrar e o guardar.
15 ויקח יהוה אלהים את האדם וינחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה
16 E ordenou o SENHOR Deus ao homem, dizendo De toda árvore do jardim comerás livremente,
16 ויצו יהוה אלהים על האדם לאמר מכל עץ הגן אכל תאכל
17 mas da árvore da ciência do bem e do mal, dela não comerás; porque, no dia em que dela comeres, certamente morrerás.
17 ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו כי ביום אכלך ממנו מות תמות
18 E disse o SENHOR Deus Não é bom que o homem esteja só; far-lhe-ei uma adjutora que esteja como diante dele.
18 ויאמר יהוה אלהים לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו
19 Havendo, pois, o SENHOR Deus formado da terra todo animal do campo e toda ave dos céus, os trouxe a Adão, para este ver como lhes chamaria; e tudo o que Adão chamou a toda a alma vivente, isso foi o seu nome.
19 ויצר יהוה אלהים מן האדמה כל חית השדה ואת כל עוף השמים ויבא אל האדם לראות מה יקרא לו וכל אשר יקרא לו האדם נפש חיה הוא שמו
20 E Adão pôs os nomes a todo o gado, e às aves dos céus, e a todo animal do campo; mas para o homem não se achava adjutora que estivesse como diante dele.
20 ויקרא האדם שמות לכל הבהמה ולעוף השמים ולכל חית השדה ולאדם לא מצא עזר כנגדו
21 Então, o SENHOR Deus fez cair um sono pesado sobre Adão, e este adormeceu; e tomou uma das suas costelas e cerrou a carne em seu lugar.
21 ויפל יהוה אלהים תרדמה על האדם ויישן ויקח אחת מצלעתיו ויסגר בשר תחתנה
22 E da costela que o SENHOR Deus tomou do homem formou uma mulher; e trouxe-a a Adão.
22 ויבן יהוה אלהים את הצלע אשר לקח מן האדם לאשה ויבאה אל האדם
23 E disse Adão Esta é agora osso dos meus ossos e carne da minha carne; esta será chamada varoa, porquanto do varão foi tomada.
23 ויאמר האדם זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי לזאת יקרא אשה כי מאיש לקחה זאת
24 Portanto, deixará o varão o seu pai e a sua mãe e apegar-se-á à sua mulher, e serão ambos uma carne.
24 על כן יעזב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד
25 E ambos estavam nus, o homem e a sua mulher; e não se envergonhavam.
25 ויהיו שניהם ערומים האדם ואשתו ולא יתבששו
Capítulo 3
1 Ora, a serpente era mais astuta que todas as alimárias do campo que o SENHOR Deus tinha feito. E esta disse à mulher É assim que Deus disse Não comereis de toda árvore do jardim?
1 והנחש היה ערום מכל חית השדה אשר עשה יהוה אלהים ויאמר אל האשה אף כי אמר אלהים לא תאכלו מכל עץ הגן
2 E disse a mulher à serpente Do fruto das árvores do jardim comeremos,
2 ותאמר האשה אל הנחש מפרי עץ הגן נאכל
3 mas, do fruto da árvore que está no meio do jardim, disse Deus Não comereis dele, nem nele tocareis, para que não morrais.
3 ומפרי העץ אשר בתוך הגן אמר אלהים לא תאכלו ממנו ולא תגעו בו פן תמתון
4 Então, a serpente disse à mulher Certamente não morrereis.
4 ויאמר הנחש אל האשה לא מות תמתון
5 Porque Deus sabe que, no dia em que dele comerdes, se abrirão os vossos olhos, e sereis como Deus, sabendo o bem e o mal.
5 כי ידע אלהים כי ביום אכלכם ממנו ונפקחו עיניכם והייתם כאלהים ידעי טוב ורע
6 E, vendo a mulher que aquela árvore era boa para se comer, e agradável aos olhos, e árvore desejável para dar entendimento, tomou do seu fruto, e comeu, e deu também a seu marido, e ele comeu com ela.
6 ותרא האשה כי טוב העץ למאכל וכי תאוה הוא לעינים ונחמד העץ להשכיל ותקח מפריו ותאכל ותתן גם לאישה עמה ויאכל
7 Então, foram abertos os olhos de ambos, e conheceram que estavam nus; e coseram folhas de figueira, e fizeram para si aventais.
7 ותפקחנה עיני שניהם וידעו כי עירמם הם ויתפרו עלה תאנה ויעשו להם חגרת
8 E ouviram a voz do SENHOR Deus, que passeava no jardim pela viração do dia; e escondeu-se Adão e sua mulher da presença do SENHOR Deus, entre as árvores do jardim.
8 וישמעו את קול יהוה אלהים מתהלך בגן לרוח היום ויתחבא האדם ואשתו מפני יהוה אלהים בתוך עץ הגן
9 E chamou o SENHOR Deus a Adão e disse-lhe Onde estás?
9 ויקרא יהוה אלהים אל האדם ויאמר לו איכה
10 E ele disse Ouvi a tua voz soar no jardim, e temi, porque estava nu, e escondi-me.
10 ויאמר את קלך שמעתי בגן ואירא כי עירם אנכי ואחבא
11 E Deus disse Quem te mostrou que estavas nu? Comeste tu da árvore de que te ordenei que não comesses?
11 ויאמר מי הגיד לך כי עירם אתה המן העץ אשר צויתיך לבלתי אכל ממנו אכלת
12 Então, disse Adão A mulher que me deste por companheira, ela me deu da árvore, e comi.
12 ויאמר האדם האשה אשר נתתה עמדי הוא נתנה לי מן העץ ואכל
13 E disse o SENHOR Deus à mulher Por que fizeste isso? E disse a mulher A serpente me enganou, e eu comi.
13 ויאמר יהוה אלהים לאשה מה זאת עשית ותאמר האשה הנחש השיאני ואכל
14 Então, o SENHOR Deus disse à serpente Porquanto fizeste isso, maldita serás mais que toda besta e mais que todos os animais do campo; sobre o teu ventre andarás e pó comerás todos os dias da tua vida.
14 ויאמר יהוה אלהים אל הנחש כי עשית זאת ארור אתה מכל הבהמה ומכל חית השדה על גחנך תלך ועפר תאכל כל ימי חייך
15 E porei inimizade entre ti e a mulher e entre a tua semente e a sua semente; esta te ferirá a cabeça, e tu lhe ferirás o calcanhar.
15 ואיבה אשית בינך ובין האשה ובין זרעך ובין זרעה הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב
16 E à mulher disse Multiplicarei grandemente a tua dor e a tua conceição; com dor terás filhos; e o teu desejo será para o teu marido, e ele te dominará.
16 אל האשה אמר הרבה ארבה עצבונך והרנך בעצב תלדי בנים ואל אישך תשוקתך והוא ימשל בך
17 E a Adão disse Porquanto deste ouvidos à voz de tua mulher e comeste da árvore de que te ordenei, dizendo Não comerás dela, maldita é a terra por causa de ti; com dor comerás dela todos os dias da tua vida.
17 ולאדם אמר כי שמעת לקול אשתך ותאכל מן העץ אשר צויתיך לאמר לא תאכל ממנו ארורה האדמה בעבורך בעצבון תאכלנה כל ימי חייך
18 Espinhos e cardos também te produzirá; e comerás a erva do campo.
18 וקוץ ודרדר תצמיח לך ואכלת את עשב השדה
19 No suor do teu rosto, comerás o teu pão, até que te tornes à terra; porque dela foste tomado, porquanto és pó e em pó te tornarás.
19 בזעת אפיך תאכל לחם עד שובך אל האדמה כי ממנה לקחת כי עפר אתה ואל עפר תשוב
20 E chamou Adão o nome de sua mulher Eva, porquanto ela era a mãe de todos os viventes.
20 ויקרא האדם שם אשתו חוה כי הוא היתה אם כל חי
21 E fez o SENHOR Deus a Adão e a sua mulher túnicas de peles e os vestiu.
21 ויעש יהוה אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבשם
22 Então, disse o SENHOR Deus Eis que o homem é como um de nós, sabendo o bem e o mal; ora, pois, para que não estenda a sua mão, e tome também da árvore da vida, e coma, e viva eternamente,
22 ויאמר יהוה אלהים הן האדם היה כאחד ממנו לדעת טוב ורע ועתה פן ישלח ידו ולקח גם מעץ החיים ואכל וחי לעלם
23 o SENHOR Deus, pois, o lançou fora do jardim do Éden, para lavrar a terra, de que fora tomado.
23 וישלחהו יהוה אלהים מגן עדן לעבד את האדמה אשר לקח משם
24 E, havendo lançado fora o homem, pôs querubins ao oriente do jardim do Éden e uma espada inflamada que andava ao redor, para guardar o caminho da árvore da vida.
24 ויגרש את האדם וישכן מקדם לגן עדן את הכרבים ואת להט החרב המתהפכת לשמר את דרך עץ החיים
Capítulo 4
1 E conheceu Adão a Eva, sua mulher, e ela concebeu, e teve a Caim, e disse Alcancei do SENHOR um varão.
1 והאדם ידע את חוה אשתו ותהר ותלד את קין ותאמר קניתי איש את יהוה
2 E teve mais a seu irmão Abel; e Abel foi pastor de ovelhas, e Caim foi lavrador da terra.
2 ותסף ללדת את אחיו את הבל ויהי הבל רעה צאן וקין היה עבד אדמה
3 E aconteceu, ao cabo de dias, que Caim trouxe do fruto da terra uma oferta ao SENHOR.
3 ויהי מקץ ימים ויבא קין מפרי האדמה מנחה ליהוה
4 E Abel também trouxe dos primogênitos das suas ovelhas e da sua gordura; e atentou o SENHOR para Abel e para a sua oferta.
4 והבל הביא גם הוא מבכרות צאנו ומחלבהן וישע יהוה אל הבל ואל מנחתו
5 Mas para Caim e para a sua oferta não atentou. E irou-se Caim fortemente, e descaiu-lhe o seu semblante.
5 ואל קין ואל מנחתו לא שעה ויחר לקין מאד ויפלו פניו
6 E o SENHOR disse a Caim Por que te iraste? E por que descaiu o teu semblante?
6 ויאמר יהוה אל קין למה חרה לך ולמה נפלו פניך
7 Se bem fizeres, não haverá aceitação para ti? E, se não fizeres bem, o pecado jaz à porta, e para ti será o seu desejo, e sobre ele dominarás.
7 הלוא אם תיטיב שאת ואם לא תיטיב לפתח חטאת רבץ ואליך תשוקתו ואתה תמשל בו
8 E falou Caim com o seu irmão Abel; e sucedeu que, estando eles no campo, se levantou Caim contra o seu irmão Abel e o matou.
8 ויאמר קין אל הבל אחיו ויהי בהיותם בשדה ויקם קין אל הבל אחיו ויהרגהו
9 E disse o SENHOR a Caim Onde está Abel, teu irmão? E ele disse Não sei; sou eu guardador do meu irmão?
9 ויאמר יהוה אל קין אי הבל אחיך ויאמר לא ידעתי השמר אחי אנכי
10 E disse Deus Que fizeste? A voz do sangue do teu irmão clama a mim desde a terra.
10 ויאמר מה עשית קול דמי אחיך צעקים אלי מן האדמה
11 E agora maldito és tu desde a terra, que abriu a sua boca para receber da tua mão o sangue do teu irmão.
11 ועתה ארור אתה מן האדמה אשר פצתה את פיה לקחת את דמי אחיך מידך
12 Quando lavrares a terra, não te dará mais a sua força; fugitivo e errante serás na terra.
12 כי תעבד את האדמה לא תסף תת כחה לך נע ונד תהיה בארץ
13 Então, disse Caim ao SENHOR É maior a minha maldade que a que possa ser perdoada.
13 ויאמר קין אל יהוה גדול עוני מנשא
14 Eis que hoje me lanças da face da terra, e da tua face me esconderei; e serei fugitivo e errante na terra, e será que todo aquele que me achar me matará.
14 הן גרשת אתי היום מעל פני האדמה ומפניך אסתר והייתי נע ונד בארץ והיה כל מצאי יהרגני
15 O SENHOR, porém, disse-lhe Portanto, qualquer que matar a Caim sete vezes será castigado. E pôs o SENHOR um sinal em Caim, para que não o ferisse qualquer que o achasse.
15 ויאמר לו יהוה לכן כל הרג קין שבעתים יקם וישם יהוה לקין אות לבלתי הכות אתו כל מצאו
16 E saiu Caim de diante da face do SENHOR e habitou na terra de Node, da banda do oriente do Éden.
16 ויצא קין מלפני יהוה וישב בארץ נוד קדמת עדן
17 E conheceu Caim a sua mulher, e ela concebeu e teve a Enoque; e ele edificou uma cidade e chamou o nome da cidade pelo nome de seu filho Enoque.
17 וידע קין את אשתו ותהר ותלד את חנוך ויהי בנה עיר ויקרא שם העיר כשם בנו חנוך
18 E a Enoque nasceu Irade, e Irade gerou a Meujael, e Meujael gerou a Metusael, e Metusael gerou a Lameque.
18 ויולד לחנוך את עירד ועירד ילד את מחויאל ומחייאל ילד את מתושאל ומתושאל ילד את למך
19 E tomou Lameque para si duas mulheres; o nome de uma era Ada, e o nome da outra, Zilá.
19 ויקח לו למך שתי נשים שם האחת עדה ושם השנית צלה
20 E Ada teve a Jabal; este foi o pai dos que habitam em tendas e têm gado.
20 ותלד עדה את יבל הוא היה אבי ישב אהל ומקנה
21 E o nome do seu irmão era Jubal; este foi o pai de todos os que tocam harpa e órgão.
21 ושם אחיו יובל הוא היה אבי כל תפש כנור ועוגב
22 E Zilá também teve a Tubalcaim, mestre de toda obra de cobre e de ferro; e a irmã de Tubalcaim foi Naamá.
22 וצלה גם הוא ילדה את תובל קין לטש כל חרש נחשת וברזל ואחות תובל קין נעמה
23 E disse Lameque a suas mulheres Ada e Zilá, ouvi a minha voz; vós, mulheres de Lameque, escutai o meu dito porque eu matei um varão, por me ferir, e um jovem, por me pisar.
23 ויאמר למך לנשיו עדה וצלה שמען קולי נשי למך האזנה אמרתי כי איש הרגתי לפצעי וילד לחברתי
24 Porque sete vezes Caim será vingado; mas Lameque, setenta vezes sete.
24 כי שבעתים יקם קין ולמך שבעים ושבעה
25 E tornou Adão a conhecer a sua mulher; e ela teve um filho e chamou o seu nome Sete; porque, disse ela, Deus me deu outra semente em lugar de Abel; porquanto Caim o matou.
25 וידע אדם עוד את אשתו ותלד בן ותקרא את שמו שת כי שת לי אלהים זרע אחר תחת הבל כי הרגו קין
26 E a Sete mesmo também nasceu um filho; e chamou o seu nome Enos; então, se começou a invocar o nome do SENHOR.
26 ולשת גם הוא ילד בן ויקרא את שמו אנוש אז הוחל לקרא בשם יהוה
Capítulo 5
1 Este é o livro das gerações de Adão. No dia em que Deus criou o homem, à semelhança de Deus o fez.
1 זה ספר תולדת אדם ביום ברא אלהים אדם בדמות אלהים עשה אתו
2 Macho e fêmea os criou, e os abençoou, e chamou o seu nome Adão, no dia em que foram criados.
2 זכר ונקבה בראם ויברך אתם ויקרא את שמם אדם ביום הבראם
3 E Adão viveu cento e trinta anos, e gerou um filho à sua semelhança, conforme a sua imagem, e chamou o seu nome Sete.
3 ויחי אדם שלשים ומאת שנה ויולד בדמותו כצלמו ויקרא את שמו שת
4 E foram os dias de Adão, depois que gerou a Sete, oitocentos anos, e gerou filhos e filhas.
4 ויהיו ימי אדם אחרי הולידו את שת שמנה מאת שנה ויולד בנים ובנות
5 E foram todos os dias que Adão viveu novecentos e trinta anos; e morreu.
5 ויהיו כל ימי אדם אשר חי תשע מאות שנה ושלשים שנה וימת
6 E viveu Sete cento e cinco anos e gerou a Enos.
6 ויחי שת חמש שנים ומאת שנה ויולד את אנוש
7 E viveu Sete, depois que gerou a Enos, oitocentos e sete anos e gerou filhos e filhas.
7 ויחי שת אחרי הולידו את אנוש שבע שנים ושמנה מאות שנה ויולד בנים ובנות
8 E foram todos os dias de Sete novecentos e doze anos; e morreu.
8 ויהיו כל ימי שת שתים עשרה שנה ותשע מאות שנה וימת
9 E viveu Enos noventa anos; e gerou a Cainã.
9 ויחי אנוש תשעים שנה ויולד את קינן
10 E viveu Enos, depois que gerou a Cainã, oitocentos e quinze anos e gerou filhos e filhas.
10 ויחי אנוש אחרי הולידו את קינן חמש עשרה שנה ושמנה מאות שנה ויולד בנים ובנות
11 E foram todos os dias de Enos novecentos e cinco anos; e morreu.
11 ויהיו כל ימי אנוש חמש שנים ותשע מאות שנה וימת
12 E viveu Cainã setenta anos e gerou a Maalalel.
12 ויחי קינן שבעים שנה ויולד את מהללאל
13 E viveu Cainã, depois que gerou a Maalalel, oitocentos e quarenta anos e gerou filhos e filhas.
13 ויחי קינן אחרי הולידו את מהללאל ארבעים שנה ושמנה מאות שנה ויולד בנים ובנות
14 E foram todos os dias de Cainã novecentos e dez anos; e morreu.
14 ויהיו כל ימי קינן עשר שנים ותשע מאות שנה וימת
15 E viveu Maalalel sessenta e cinco anos e gerou a Jarede.
15 ויחי מהללאל חמש שנים וששים שנה ויולד את ירד
16 E viveu Maalalel, depois que gerou a Jarede, oitocentos e trinta anos e gerou filhos e filhas.
16 ויחי מהללאל אחרי הולידו את ירד שלשים שנה ושמנה מאות שנה ויולד בנים ובנות
17 E foram todos os dias de Maalalel oitocentos e noventa e cinco anos; e morreu.
17 ויהיו כל ימי מהללאל חמש ותשעים שנה ושמנה מאות שנה וימת
18 E viveu Jarede cento e sessenta e dois anos e gerou a Enoque.
18 ויחי ירד שתים וששים שנה ומאת שנה ויולד את חנוך
19 E viveu Jarede, depois que gerou a Enoque, oitocentos anos e gerou filhos e filhas.
19 ויחי ירד אחרי הולידו את חנוך שמנה מאות שנה ויולד בנים ובנות
20 E foram todos os dias de Jarede novecentos e sessenta e dois anos; e morreu.
20 ויהיו כל ימי ירד שתים וששים שנה ותשע מאות שנה וימת
21 E viveu Enoque sessenta e cinco anos e gerou a Metusalém.
21 ויחי חנוך חמש וששים שנה ויולד את מתושלח
22 E andou Enoque com Deus, depois que gerou a Metusalém, trezentos anos e gerou filhos e filhas.
22 ויתהלך חנוך את האלהים אחרי הולידו את מתושלח שלש מאות שנה ויולד בנים ובנות
23 E foram todos os dias de Enoque trezentos e sessenta e cinco anos.
23 ויהי כל ימי חנוך חמש וששים שנה ושלש מאות שנה
24 E andou Enoque com Deus; e não se viu mais, porquanto Deus para si o tomou.
24 ויתהלך חנוך את האלהים ואיננו כי לקח אתו אלהים
25 E viveu Metusalém cento e oitenta e sete anos e gerou a Lameque.
25 ויחי מתושלח שבע ושמנים שנה ומאת שנה ויולד את למך
26 E viveu Metusalém, depois que gerou a Lameque, setecentos e oitenta e dois anos e gerou filhos e filhas.
26 ויחי מתושלח אחרי הולידו את למך שתים ושמונים שנה ושבע מאות שנה ויולד בנים ובנות
27 E foram todos os dias de Metusalém novecentos e sessenta e nove anos; e morreu.
27 ויהיו כל ימי מתושלח תשע וששים שנה ותשע מאות שנה וימת
28 E viveu Lameque cento e oitenta e dois anos e gerou um filho.
28 ויחי למך שתים ושמנים שנה ומאת שנה ויולד בן
29 E chamou o seu nome Noé, dizendo Este nos consolará acerca de nossas obras e do trabalho de nossas mãos, por causa da terra que o SENHOR amaldiçoou.
29 ויקרא את שמו נח לאמר זה ינחמנו ממעשנו ומעצבון ידינו מן האדמה אשר אררה יהוה
30 E viveu Lameque, depois que gerou a Noé, quinhentos e noventa e cinco anos e gerou filhos e filhas.
30 ויחי למך אחרי הולידו את נח חמש ותשעים שנה וחמש מאת שנה ויולד בנים ובנות
31 E foram todos os dias de Lameque setecentos e setenta e sete anos; e morreu.
31 ויהי כל ימי למך שבע ושבעים שנה ושבע מאות שנה וימת
32 E era Noé da idade de quinhentos anos e gerou Noé a Sem, Cam e Jafé.
32 ויהי נח בן חמש מאות שנה ויולד נח את שם את חם ואת יפת
Capítulo 6
1 E aconteceu que, como os homens começaram a multiplicar-se sobre a face da terra, e lhes nasceram filhas,
1 ויהי כי החל האדם לרב על פני האדמה ובנות ילדו להם
2 viram os filhos de Deus que as filhas dos homens eram formosas; e tomaram para si mulheres de todas as que escolheram.
2 ויראו בני האלהים את בנות האדם כי טבת הנה ויקחו להם נשים מכל אשר בחרו
3 Então, disse o SENHOR Não contenderá o meu Espírito para sempre com o homem, porque ele também é carne; porém os seus dias serão cento e vinte anos.
3 ויאמר יהוה לא ידון רוחי באדם לעלם בשגם הוא בשר והיו ימיו מאה ועשרים שנה
4 Havia, naqueles dias, gigantes na terra; e também depois, quando os filhos de Deus entraram às filhas dos homens e delas geraram filhos; estes eram os valentes que houve na antiguidade, os varões de fama.
4 הנפלים היו בארץ בימים ההם וגם אחרי כן אשר יבאו בני האלהים אל בנות האדם וילדו להם המה הגברים אשר מעולם אנשי השם
5 E viu o SENHOR que a maldade do homem se multiplicara sobre a terra e que toda imaginação dos pensamentos de seu coração era só má continuamente.
5 וירא יהוה כי רבה רעת האדם בארץ וכל יצר מחשבת לבו רק רע כל היום
6 Então, arrependeu-se o SENHOR de haver feito o homem sobre a terra, e pesou-lhe em seu coração.
6 וינחם יהוה כי עשה את האדם בארץ ויתעצב אל לבו
7 E disse o SENHOR Destruirei, de sobre a face da terra, o homem que criei, desde o homem até ao animal, até ao réptil e até à ave dos céus; porque me arrependo de os haver feito.
7 ויאמר יהוה אמחה את האדם אשר בראתי מעל פני האדמה מאדם עד בהמה עד רמש ועד עוף השמים כי נחמתי כי עשיתם
8 Noé, porém, achou graça aos olhos do SENHOR.
8 ונח מצא חן בעיני יהוה
9 Estas são as gerações de Noé Noé era varão justo e reto em suas gerações; Noé andava com Deus.
9 אלה תולדת נח נח איש צדיק תמים היה בדרתיו את האלהים התהלך נח
10 E gerou Noé três filhos Sem, Cam e Jafé.
10 ויולד נח שלשה בנים את שם את חם ואת יפת
11 A terra, porém, estava corrompida diante da face de Deus; e encheu-se a terra de violência.
11 ותשחת הארץ לפני האלהים ותמלא הארץ חמס
12 E viu Deus a terra, e eis que estava corrompida; porque toda carne havia corrompido o seu caminho sobre a terra.
12 וירא אלהים את הארץ והנה נשחתה כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ
13 Então, disse Deus a Noé O fim de toda carne é vindo perante a minha face; porque a terra está cheia de violência; e eis que os desfarei com a terra.
13 ויאמר אלהים לנח קץ כל בשר בא לפני כי מלאה הארץ חמס מפניהם והנני משחיתם את הארץ
14 Faze para ti uma arca da madeira de gofer; farás compartimentos na arca e a betumarás por dentro e por fora com betume.
14 עשה לך תבת עצי גפר קנים תעשה את התבה וכפרת אתה מבית ומחוץ בכפר
15 E desta maneira farás de trezentos côvados o comprimento da arca, e de cinquenta côvados a sua largura, e de trinta côvados a sua altura.
15 וזה אשר תעשה אתה שלש מאות אמה ארך התבה חמשים אמה רחבה ושלשים אמה קומתה
16 Farás na arca uma janela e de um côvado a acabarás em cima; e a porta da arca porás ao seu lado; far-lhe-ás andares baixos, segundos e terceiros.
16 צהר תעשה לתבה ואל אמה תכלנה מלמעלה ופתח התבה בצדה תשים תחתים שנים ושלשים תעשה
17 Porque eis que eu trago um dilúvio de águas sobre a terra, para desfazer toda carne em que há espírito de vida debaixo dos céus tudo o que há na terra expirará.
17 ואני הנני מביא את המבול מים על הארץ לשחת כל בשר אשר בו רוח חיים מתחת השמים כל אשר בארץ יגוע
18 Mas contigo estabelecerei o meu pacto; e entrarás na arca, tu e os teus filhos, e a tua mulher, e as mulheres de teus filhos contigo.
18 והקמתי את בריתי אתך ובאת אל התבה אתה ובניך ואשתך ונשי בניך אתך
19 E de tudo o que vive, de toda carne, dois de cada espécie meterás na arca, para os conservares vivos contigo; macho e fêmea serão.
19 ומכל החי מכל בשר שנים מכל תביא אל התבה להחית אתך זכר ונקבה יהיו
20 Das aves conforme a sua espécie, dos animais conforme a sua espécie, de todo réptil da terra conforme a sua espécie, dois de cada espécie virão a ti, para os conservares em vida.
20 מהעוף למינהו ומן הבהמה למינה מכל רמש האדמה למינהו שנים מכל יבאו אליך להחיות
21 E tu toma para ti de toda comida que se come e ajunta-a para ti; e te será para mantimento, para ti e para eles.
21 ואתה קח לך מכל מאכל אשר יאכל ואספת אליך והיה לך ולהם לאכלה
22 Assim fez Noé; conforme tudo o que Deus lhe mandou, assim o fez.
22 ויעש נח ככל אשר צוה אתו אלהים כן עשה
Capítulo 7
1 Depois, disse o SENHOR a Noé Entra tu e toda a tua casa na arca, porque te hei visto justo diante de mim nesta geração.
1 ויאמר יהוה לנח בא אתה וכל ביתך אל התבה כי אתך ראיתי צדיק לפני בדור הזה
2 De todo animal limpo tomarás para ti sete e sete o macho e sua fêmea; mas dos animais que não são limpos, dois o macho e sua fêmea.
2 מכל הבהמה הטהורה תקח לך שבעה שבעה איש ואשתו ומן הבהמה אשר לא טהרה הוא שנים איש ואשתו
3 Também das aves dos céus sete e sete macho e fêmea, para se conservar em vida a semente sobre a face de toda a terra.
3 גם מעוף השמים שבעה שבעה זכר ונקבה לחיות זרע על פני כל הארץ
4 Porque, passados ainda sete dias, farei chover sobre a terra quarenta dias e quarenta noites; e desfarei de sobre a face da terra toda substância que fiz.
4 כי לימים עוד שבעה אנכי ממטיר על הארץ ארבעים יום וארבעים לילה ומחיתי את כל היקום אשר עשיתי מעל פני האדמה
5 E fez Noé conforme tudo o que o SENHOR lhe ordenara.
6 E era Noé da idade de seiscentos anos, quando o dilúvio das águas veio sobre a terra.
6 ונח בן שש מאות שנה והמבול היה מים על הארץ
7 E entrou Noé, e seus filhos, e sua mulher, e as mulheres de seus filhos com ele na arca, por causa das águas do dilúvio.
7 ויבא נח ובניו ואשתו ונשי בניו אתו אל התבה מפני מי המבול
8 Dos animais limpos, e dos animais que não são limpos, e das aves, e de todo o réptil sobre a terra,
8 מן הבהמה הטהורה ומן הבהמה אשר איננה טהרה ומן העוף וכל אשר רמש על האדמה
9 entraram de dois em dois para Noé na arca, macho e fêmea, como Deus ordenara a Noé.
9 שנים שנים באו אל נח אל התבה זכר ונקבה כאשר צוה אלהים את נח
10 E aconteceu que, passados sete dias, vieram sobre a terra as águas do dilúvio.
10 ויהי לשבעת הימים ומי המבול היו על הארץ
11 No ano seiscentos da vida de Noé, no mês segundo, aos dezessete dias do mês, naquele mesmo dia, se romperam todas as fontes do grande abismo, e as janelas dos céus se abriram,
11 בשנת שש מאות שנה לחיי נח בחדש השני בשבעה עשר יום לחדש ביום הזה נבקעו כל מעינת תהום רבה וארבת השמים נפתחו
12 e houve chuva sobre a terra quarenta dias e quarenta noites.
12 ויהי הגשם על הארץ ארבעים יום וארבעים לילה
13 E, no mesmo dia, entrou Noé, e Sem, e Cam, e Jafé, os filhos de Noé, como também a mulher de Noé, e as três mulheres de seus filhos, com ele na arca;
13 בעצם היום הזה בא נח ושם וחם ויפת בני נח ואשת נח ושלשת נשי בניו אתם אל התבה
14 eles, e todo animal conforme a sua espécie, e todo gado conforme a sua espécie, e todo réptil que se roja sobre a terra conforme a sua espécie, e toda ave conforme a sua espécie, todo pássaro de toda qualidade.
14 המה וכל החיה למינה וכל הבהמה למינה וכל הרמש הרמש על הארץ למינהו וכל העוף למינהו כל צפור כל כנף
15 E de toda carne, em que havia espírito de vida, entraram de dois em dois para Noé na arca.
15 ויבאו אל נח אל התבה שנים שנים מכל הבשר אשר בו רוח חיים
16 E os que entraram, macho e fêmea de toda carne entraram, como Deus lhe tinha ordenado; e o SENHOR a fechou por fora.
16 והבאים זכר ונקבה מכל בשר באו כאשר צוה אתו אלהים ויסגר יהוה בעדו
17 E esteve o dilúvio quarenta dias sobre a terra; e cresceram as águas e levantaram a arca, e ela se elevou sobre a terra.
17 ויהי המבול ארבעים יום על הארץ וירבו המים וישאו את התבה ותרם מעל הארץ
18 E prevaleceram as águas e cresceram grandemente sobre a terra; e a arca andava sobre as águas.
18 ויגברו המים וירבו מאד על הארץ ותלך התבה על פני המים
19 E as águas prevaleceram excessivamente sobre a terra; e todos os altos montes que havia debaixo de todo o céu foram cobertos.
19 והמים גברו מאד מאד על הארץ ויכסו כל ההרים הגבהים אשר תחת כל השמים
20 Quinze côvados acima prevaleceram as águas; e os montes foram cobertos.
20 חמש עשרה אמה מלמעלה גברו המים ויכסו ההרים
21 E expirou toda carne que se movia sobre a terra, tanto de ave como de gado, e de feras, e de todo o réptil que se roja sobre a terra, e de todo homem.
21 ויגוע כל בשר הרמש על הארץ בעוף ובבהמה ובחיה ובכל השרץ השרץ על הארץ וכל האדם
22 Tudo o que tinha fôlego de espírito de vida em seus narizes, tudo o que havia no seco, morreu.
22 כל אשר נשמת רוח חיים באפיו מכל אשר בחרבה מתו
23 Assim, foi desfeita toda substância que havia sobre a face da terra, desde o homem até ao animal, até ao réptil e até à ave dos céus; e foram extintos da terra; e ficou somente Noé e os que com ele estavam na arca.
23 וימח את כל היקום אשר על פני האדמה מאדם עד בהמה עד רמש ועד עוף השמים וימחו מן הארץ וישאר אך נח ואשר אתו בתבה
24 E prevaleceram as águas sobre a terra cento e cinquenta dias.
24 ויגברו המים על הארץ חמשים ומאת יום
Capítulo 8
1 E lembrou-se Deus de Noé, e de todo animal, e de toda rês que com ele estava na arca; e Deus fez passar um vento sobre a terra, e aquietaram-se as águas.
1 ויזכר אלהים את נח ואת כל החיה ואת כל הבהמה אשר אתו בתבה ויעבר אלהים רוח על הארץ וישכו המים
2 Cerraram-se também as fontes do abismo e as janelas dos céus, e a chuva dos céus deteve-se.
2 ויסכרו מעינת תהום וארבת השמים ויכלא הגשם מן השמים
3 E as águas tornaram de sobre a terra continuamente e, ao cabo de cento e cinquenta dias, as águas minguaram.
3 וישבו המים מעל הארץ הלוך ושוב ויחסרו המים מקצה חמשים ומאת יום
4 E a arca repousou, no sétimo mês, no dia dezessete do mês, sobre os montes de Ararate.
4 ותנח התבה בחדש השביעי בשבעה עשר יום לחדש על הרי אררט
5 E foram as águas indo e minguando até ao décimo mês; no décimo mês, no primeiro dia do mês, apareceram os cumes dos montes.
5 והמים היו הלוך וחסור עד החדש העשירי בעשירי באחד לחדש נראו ראשי ההרים
6 E aconteceu que, ao cabo de quarenta dias, abriu Noé a janela da arca que tinha feito.
6 ויהי מקץ ארבעים יום ויפתח נח את חלון התבה אשר עשה
7 E soltou um corvo, que saiu, indo e voltando, até que as águas se secaram de sobre a terra.
7 וישלח את הערב ויצא יצוא ושוב עד יבשת המים מעל הארץ
8 Depois, soltou uma pomba, a ver se as águas tinham minguado de sobre a face da terra.
8 וישלח את היונה מאתו לראות הקלו המים מעל פני האדמה
9 A pomba, porém, não achou repouso para a planta de seu pé e voltou a ele para a arca; porque as águas estavam sobre a face de toda a terra; e ele estendeu a sua mão, e tomou-a, e meteu-a consigo na arca.
9 ולא מצאה היונה מנוח לכף רגלה ותשב אליו אל התבה כי מים על פני כל הארץ וישלח ידו ויקחה ויבא אתה אליו אל התבה
10 E esperou ainda outros sete dias e tornou a enviar a pomba fora da arca.
10 ויחל עוד שבעת ימים אחרים ויסף שלח את היונה מן התבה
11 E a pomba voltou a ele sobre a tarde; e eis, arrancada, uma folha de oliveira no seu bico; e conheceu Noé que as águas tinham minguado sobre a terra.
11 ותבא אליו היונה לעת ערב והנה עלה זית טרף בפיה וידע נח כי קלו המים מעל הארץ
12 Então, esperou ainda outros sete dias e enviou fora a pomba; mas não tornou mais a ele.
12 וייחל עוד שבעת ימים אחרים וישלח את היונה ולא יספה שוב אליו עוד
13 E aconteceu que, no ano seiscentos e um, no mês primeiro, no primeiro dia do mês, as águas se secaram de sobre a terra. Então, Noé tirou a cobertura da arca e olhou, e eis que a face da terra estava enxuta.
13 ויהי באחת ושש מאות שנה בראשון באחד לחדש חרבו המים מעל הארץ ויסר נח את מכסה התבה וירא והנה חרבו פני האדמה
14 E, no segundo mês, aos vinte e sete dias do mês, a terra estava seca.
14 ובחדש השני בשבעה ועשרים יום לחדש יבשה הארץ
15 Então, falou Deus a Noé, dizendo
16 Sai da arca tu, e tua mulher, e teus filhos, e as mulheres de teus filhos contigo.
16 צא מן התבה אתה ואשתך ובניך ונשי בניך אתך
17 Todo animal que está contigo, de toda carne, de ave, e de gado, e de todo réptil que se roja sobre a terra, traze fora contigo; e povoem abundantemente a terra, e frutifiquem, e se multipliquem sobre a terra.
17 כל החיה אשר אתך מכל בשר בעוף ובבהמה ובכל הרמש הרמש על הארץ הוצא אתך ושרצו בארץ ופרו ורבו על הארץ
18 Então, saiu Noé, e seus filhos, e sua mulher, e as mulheres de seus filhos com ele;
18 ויצא נח ובניו ואשתו ונשי בניו אתו
19 todo animal, todo réptil, toda ave, tudo o que se move sobre a terra, conforme as suas famílias, saiu para fora da arca.
19 כל החיה כל הרמש וכל העוף כל רומש על הארץ למשפחתיהם יצאו מן התבה
20 E edificou Noé um altar ao SENHOR; e tomou de todo animal limpo e de toda ave limpa e ofereceu holocaustos sobre o altar.
20 ויבן נח מזבח ליהוה ויקח מכל הבהמה הטהורה ומכל העוף הטהר ויעל עלת במזבח
21 E o SENHOR cheirou o suave cheiro e disse o SENHOR em seu coração Não tornarei mais a amaldiçoar a terra por causa do homem, porque a imaginação do coração do homem é má desde a sua meninice; nem tornarei mais a ferir todo vivente, como fiz.
21 וירח יהוה את ריח הניחח ויאמר יהוה אל לבו לא אסף לקלל עוד את האדמה בעבור האדם כי יצר לב האדם רע מנעריו ולא אסף עוד להכות את כל חי כאשר עשיתי
22 Enquanto a terra durar, sementeira e sega, e frio e calor, e verão e inverno, e dia e noite não cessarão.
22 עד כל ימי הארץ זרע וקציר וקר וחם וקיץ וחרף ויום ולילה לא ישבתו
Capítulo 9
1 E abençoou Deus a Noé e a seus filhos e disse-lhes frutificai, e multiplicai-vos, e enchei a terra.
1 ויברך אלהים את נח ואת בניו ויאמר להם פרו ורבו ומלאו את הארץ
2 E será o vosso temor e o vosso pavor sobre todo animal da terra e sobre toda ave dos céus; tudo o que se move sobre a terra e todos os peixes do mar na vossa mão são entregues.
2 ומוראכם וחתכם יהיה על כל חית הארץ ועל כל עוף השמים בכל אשר תרמש האדמה ובכל דגי הים בידכם נתנו
3 Tudo quanto se move, que é vivente, será para vosso mantimento; tudo vos tenho dado, como a erva verde.
3 כל רמש אשר הוא חי לכם יהיה לאכלה כירק עשב נתתי לכם את כל
4 A carne, porém, com sua vida, isto é, com seu sangue, não comereis.
5 E certamente requererei o vosso sangue, o sangue da vossa vida; da mão de todo animal o requererei, como também da mão do homem e da mão do irmão de cada um requererei a vida do homem.
5 ואך את דמכם לנפשתיכם אדרש מיד כל חיה אדרשנו ומיד האדם מיד איש אחיו אדרש את נפש האדם
6 Quem derramar o sangue do homem, pelo homem o seu sangue será derramado; porque Deus fez o homem conforme a sua imagem.
6 שפך דם האדם באדם דמו ישפך כי בצלם אלהים עשה את האדם
7 Mas vós, frutificai e multiplicai-vos; povoai abundantemente a terra e multiplicai-vos nela.
7 ואתם פרו ורבו שרצו בארץ ורבו בה
8 E falou Deus a Noé e a seus filhos com ele, dizendo
8 ויאמר אלהים אל נח ואל בניו אתו לאמר
9 E eu, eis que estabeleço o meu concerto convosco, e com a vossa semente depois de vós,
9 ואני הנני מקים את בריתי אתכם ואת זרעכם אחריכם
10 e com toda alma vivente, que convosco está, de aves, de reses, e de todo animal da terra convosco; desde todos que saíram da arca, até todo animal da terra.
10 ואת כל נפש החיה אשר אתכם בעוף בבהמה ובכל חית הארץ אתכם מכל יצאי התבה לכל חית הארץ
11 E eu convosco estabeleço o meu concerto, que não será mais destruída toda carne pelas águas do dilúvio e que não haverá mais dilúvio para destruir a terra.
11 והקמתי את בריתי אתכם ולא יכרת כל בשר עוד ממי המבול ולא יהיה עוד מבול לשחת הארץ
12 E disse Deus Este é o sinal do concerto que ponho entre mim e vós e entre toda alma vivente, que está convosco, por gerações eternas.
12 ויאמר אלהים זאת אות הברית אשר אני נתן ביני וביניכם ובין כל נפש חיה אשר אתכם לדרת עולם
13 O meu arco tenho posto na nuvem; este será por sinal do concerto entre mim e a terra.
13 את קשתי נתתי בענן והיתה לאות ברית ביני ובין הארץ
14 E acontecerá que, quando eu trouxer nuvens sobre a terra, aparecerá o arco nas nuvens.
14 והיה בענני ענן על הארץ ונראתה הקשת בענן
15 Então, me lembrarei do meu concerto, que está entre mim e vós e ainda toda alma vivente de toda carne; e as águas não se tornarão mais em dilúvio, para destruir toda carne.
15 וזכרתי את בריתי אשר ביני וביניכם ובין כל נפש חיה בכל בשר ולא יהיה עוד המים למבול לשחת כל בשר
16 E estará o arco nas nuvens, e eu o verei, para me lembrar do concerto eterno entre Deus e toda alma vivente de toda carne, que está sobre a terra.
16 והיתה הקשת בענן וראיתיה לזכר ברית עולם בין אלהים ובין כל נפש חיה בכל בשר אשר על הארץ
17 E disse Deus a Noé Este é o sinal do concerto que tenho estabelecido entre mim e toda a carne que está sobre a terra.
17 ויאמר אלהים אל נח זאת אות הברית אשר הקמתי ביני ובין כל בשר אשר על הארץ
18 E os filhos de Noé, que da arca saíram, foram Sem, e Cam, e Jafé; e Cam é o pai de Canaã.
18 ויהיו בני נח היצאים מן התבה שם וחם ויפת וחם הוא אבי כנען
19 Estes três foram os filhos de Noé; e destes se povoou toda a terra.
19 שלשה אלה בני נח ומאלה נפצה כל הארץ
20 E começou Noé a ser lavrador da terra e plantou uma vinha.
20 ויחל נח איש האדמה ויטע כרם
21 E bebeu do vinho e embebedou-se; e descobriu-se no meio de sua tenda.
21 וישת מן היין וישכר ויתגל בתוך אהלה
22 E viu Cam, o pai de Canaã, a nudez de seu pai e fê-lo saber a ambos seus irmãos, fora.
22 וירא חם אבי כנען את ערות אביו ויגד לשני אחיו בחוץ
23 Então, tomaram Sem e Jafé uma capa, puseram-na sobre ambos os seus ombros e, indo virados para trás, cobriram a nudez do seu pai; e os seus rostos eram virados, de maneira que não viram a nudez do seu pai.
23 ויקח שם ויפת את השמלה וישימו על שכם שניהם וילכו אחרנית ויכסו את ערות אביהם ופניהם אחרנית וערות אביהם לא ראו
24 E despertou Noé do seu vinho e soube o que seu filho menor lhe fizera.
24 וייקץ נח מיינו וידע את אשר עשה לו בנו הקטן
25 E disse Maldito seja Canaã; servo dos servos seja aos seus irmãos.
25 ויאמר ארור כנען עבד עבדים יהיה לאחיו
26 E disse Bendito seja o SENHOR, Deus de Sem; e seja-lhe Canaã por servo.
26 ויאמר ברוך יהוה אלהי שם ויהי כנען עבד למו
27 Alargue Deus a Jafé, e habite nas tendas de Sem; e seja-lhe Canaã por servo.
27 יפת אלהים ליפת וישכן באהלי שם ויהי כנען עבד למו
28 E viveu Noé, depois do dilúvio, trezentos e cinquenta anos.
28 ויחי נח אחר המבול שלש מאות שנה וחמשים שנה
29 E foram todos os dias de Noé novecentos e cinquenta anos, e morreu.
29 ויהיו כל ימי נח תשע מאות שנה וחמשים שנה וימת
Capítulo 10
1 Estas, pois, são as gerações dos filhos de Noé Sem, Cam e Jafé; e nasceram-lhes filhos depois do dilúvio.
1 ואלה תולדת בני נח שם חם ויפת ויולדו להם בנים אחר המבול
2 Os filhos de Jafé são Gomer, e Magogue, e Madai, e Javã, e Tubal, e Meseque, e Tiras.
2 בני יפת גמר ומגוג ומדי ויון ותבל ומשך ותירס
3 E os filhos de Gomer são Asquenaz, e Rifate, e Togarma.
3 ובני גמר אשכנז וריפת ותגרמה
4 E os filhos de Javã são Elisá, e Társis, e Quitim, e Dodanim.
4 ובני יון אלישה ותרשיש כתים ודדנים
5 Por estes, foram repartidas as ilhas das nações nas suas terras, cada qual segundo a sua língua, segundo as suas famílias, entre as suas nações.
5 מאלה נפרדו איי הגוים בארצתם איש ללשנו למשפחתם בגויהם
6 E os filhos de Cam são Cuxe, e Mizraim, e Pute, e Canaã.
6 ובני חם כוש ומצרים ופוט וכנען
7 E os filhos de Cuxe são Sebá, e Havilá, e Sabtá, e Raamá, e Sabtecá; e os filhos de Raamá são Sabá e Dedã.
7 ובני כוש סבא וחוילה וסבתה ורעמה וסבתכא ובני רעמה שבא ודדן
8 E Cuxe gerou a Ninrode; este começou a ser poderoso na terra.
8 וכוש ילד את נמרד הוא החל להיות גבר בארץ
9 E este foi poderoso caçador diante da face do SENHOR; pelo que se diz Como Ninrode, poderoso caçador diante do SENHOR.
9 הוא היה גבר ציד לפני יהוה על כן יאמר כנמרד גבור ציד לפני יהוה
10 E o princípio do seu reino foi Babel, e Ereque, e Acade, e Calné, na terra de Sinar.
10 ותהי ראשית ממלכתו בבל וארך ואכד וכלנה בארץ שנער
11 Desta mesma terra saiu ele à Assíria e edificou a Nínive, e Reobote-Ir, e Calá,
11 מן הארץ ההוא יצא אשור ויבן את נינוה ואת רחבת עיר ואת כלח
12 e Resém, entre Nínive e Calá (esta é a grande cidade).
12 ואת רסן בין נינוה ובין כלח הוא העיר הגדלה
13 E Mizraim gerou a Ludim, e a Anamim, e a Leabim, e a Naftuim,
13 ומצרים ילד את לודים ואת ענמים ואת להבים ואת נפתחים
14 e a Patrusim, e a Casluim (donde saíram os filisteus), e a Caftorim.
14 ואת פתרסים ואת כסלחים אשר יצאו משם פלשתים ואת כפתרים
15 E Canaã gerou a Sidom, seu primogênito, e a Hete,
15 וכנען ילד את צידן בכרו ואת חת
16 e ao jebuseu, e ao amorreu, e ao girgaseu,
16 ואת היבוסי ואת האמרי ואת הגרגשי
17 e ao heveu, e ao arqueu, e ao sineu,
17 ואת החוי ואת הערקי ואת הסיני
18 e ao arvadeu, e ao zemareu, e ao hamateu, e depois se espalharam as famílias dos cananeus.
18 ואת הארודי ואת הצמרי ואת החמתי ואחר נפצו משפחות הכנעני
19 E foi o termo dos cananeus desde Sidom, indo para Gerar, até Gaza; indo para Sodoma, e Gomorra, e Admá, e Zeboim, até Lasa.
19 ויהי גבול הכנעני מצידן באכה גררה עד עזה באכה סדמה ועמרה ואדמה וצבים עד לשע
20 Estes são os filhos de Cam, segundo as suas famílias, segundo as suas línguas, em suas terras, em suas nações.
20 אלה בני חם למשפחתם ללשנתם בארצתם בגויהם
21 E a Sem nasceram filhos, e ele é o pai de todos os filhos de Éber e o irmão mais velho de Jafé.
21 ולשם ילד גם הוא אבי כל בני עבר אחי יפת הגדול
22 Os filhos de Sem são Elão, e Assur, e Arfaxade, e Lude, e Arã.
22 בני שם עילם ואשור וארפכשד ולוד וארם
23 E os filhos de Arã são Uz, e Hul, e Geter, e Más.
23 ובני ארם עוץ וחול וגתר ומש
24 E Arfaxade gerou a Salá; e Salá gerou a Éber.
24 וארפכשד ילד את שלח ושלח ילד את עבר
25 E a Éber nasceram dois filhos o nome de um foi Pelegue, porquanto em seus dias se repartiu a terra; e o nome do seu irmão foi Joctã.
25 ולעבר ילד שני בנים שם האחד פלג כי בימיו נפלגה הארץ ושם אחיו יקטן
26 E Joctã gerou a Almodá, e a Selefe, e a Hazar-Mavé, e a Jerá,
26 ויקטן ילד את אלמודד ואת שלף ואת חצרמות ואת ירח
27 e a Hadorão, e a Uzal, e a Dicla,
27 ואת הדורם ואת אוזל ואת דקלה
28 e a Obal, e a Abimael, e a Sabá,
28 ואת עובל ואת אבימאל ואת שבא
29 e a Ofir, e a Havilá, e a Jobabe; todos estes foram filhos de Joctã.
29 ואת אופר ואת חוילה ואת יובב כל אלה בני יקטן
30 E foi a sua habitação desde Messa, indo para Sefar, montanha do Oriente.
30 ויהי מושבם ממשא באכה ספרה הר הקדם
31 Estes são os filhos de Sem, segundo as suas famílias, segundo as suas línguas, em suas terras, em suas nações.
31 אלה בני שם למשפחתם ללשנתם בארצתם לגויהם
32 Estas são as famílias dos filhos de Noé, segundo as suas gerações, em suas nações; e destes foram divididas as nações na terra, depois do dilúvio.
32 אלה משפחת בני נח לתולדתם בגויהם ומאלה נפרדו הגוים בארץ אחר המבול
Capítulo 11
1 E era toda a terra de uma mesma língua e de uma mesma fala.
1 ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים
2 E aconteceu que, partindo eles do Oriente, acharam um vale na terra de Sinar; e habitaram ali.
2 ויהי בנסעם מקדם וימצאו בקעה בארץ שנער וישבו שם
3 E disseram uns aos outros Eia, façamos tijolos e queimemo-los bem. E foi-lhes o tijolo por pedra, e o betume, por cal.
3 ויאמרו איש אל רעהו הבה נלבנה לבנים ונשרפה לשרפה ותהי להם הלבנה לאבן והחמר היה להם לחמר
4 E disseram Eia, edifiquemos nós uma cidade e uma torre cujo cume toque nos céus e façamo-nos um nome, para que não sejamos espalhados sobre a face de toda a terra.
4 ויאמרו הבה נבנה לנו עיר ומגדל וראשו בשמים ונעשה לנו שם פן נפוץ על פני כל הארץ
5 Então, desceu o SENHOR para ver a cidade e a torre que os filhos dos homens edificavam;
5 וירד יהוה לראת את העיר ואת המגדל אשר בנו בני האדם
6 e o SENHOR disse Eis que o povo é um, e todos têm uma mesma língua; e isto é o que começam a fazer; e, agora, não haverá restrição para tudo o que eles intentarem fazer.
6 ויאמר יהוה הן עם אחד ושפה אחת לכלם וזה החלם לעשות ועתה לא יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות
7 Eia, desçamos e confundamos ali a sua língua, para que não entenda um a língua do outro.
7 הבה נרדה ונבלה שם שפתם אשר לא ישמעו איש שפת רעהו
8 Assim, o SENHOR os espalhou dali sobre a face de toda a terra; e cessaram de edificar a cidade.
8 ויפץ יהוה אתם משם על פני כל הארץ ויחדלו לבנת העיר
9 Por isso, se chamou o seu nome Babel, porquanto ali confundiu o SENHOR a língua de toda a terra e dali os espalhou o SENHOR sobre a face de toda a terra.
9 על כן קרא שמה בבל כי שם בלל יהוה שפת כל הארץ ומשם הפיצם יהוה על פני כל הארץ
10 Estas são as gerações de Sem Sem era da idade de cem anos e gerou a Arfaxade, dois anos depois do dilúvio.
10 אלה תולדת שם שם בן מאת שנה ויולד את ארפכשד שנתים אחר המבול
11 E viveu Sem, depois que gerou a Arfaxade, quinhentos anos; e gerou filhos e filhas.
11 ויחי שם אחרי הולידו את ארפכשד חמש מאות שנה ויולד בנים ובנות
12 E viveu Arfaxade trinta e cinco anos e gerou a Salá.
12 וארפכשד חי חמש ושלשים שנה ויולד את שלח
13 E viveu Arfaxade, depois que gerou a Salá, quatrocentos e três anos; e gerou filhos e filhas.
13 ויחי ארפכשד אחרי הולידו את שלח שלש שנים וארבע מאות שנה ויולד בנים ובנות
14 E viveu Salá trinta anos e gerou a Éber.
14 ושלח חי שלשים שנה ויולד את עבר
15 E viveu Salá, depois que gerou a Éber, quatrocentos e três anos; e gerou filhos e filhas.
15 ויחי שלח אחרי הולידו את עבר שלש שנים וארבע מאות שנה ויולד בנים ובנות
16 E viveu Éber trinta e quatro anos e gerou a Pelegue.
16 ויחי עבר ארבע ושלשים שנה ויולד את פלג
17 E viveu Éber, depois que gerou a Pelegue, quatrocentos e trinta anos; e gerou filhos e filhas.
17 ויחי עבר אחרי הולידו את פלג שלשים שנה וארבע מאות שנה ויולד בנים ובנות
18 E viveu Pelegue trinta anos e gerou a Reú.
18 ויחי פלג שלשים שנה ויולד את רעו
19 E viveu Pelegue, depois que gerou a Reú, duzentos e nove anos; e gerou filhos e filhas.
19 ויחי פלג אחרי הולידו את רעו תשע שנים ומאתים שנה ויולד בנים ובנות
20 E viveu Reú trinta e dois anos e gerou a Serugue.
20 ויחי רעו שתים ושלשים שנה ויולד את שרוג
21 E viveu Reú, depois que gerou a Serugue, duzentos e sete anos; e gerou filhos e filhas.
21 ויחי רעו אחרי הולידו את שרוג שבע שנים ומאתים שנה ויולד בנים ובנות
22 E viveu Serugue trinta anos e gerou a Naor.
22 ויחי שרוג שלשים שנה ויולד את נחור
23 E viveu Serugue, depois que gerou a Naor, duzentos anos; e gerou filhos e filhas.
23 ויחי שרוג אחרי הולידו את נחור מאתים שנה ויולד בנים ובנות
24 E viveu Naor vinte e nove anos e gerou a Tera.
24 ויחי נחור תשע ועשרים שנה ויולד את תרח
25 E viveu Naor, depois que gerou a Tera, cento e dezenove anos; e gerou filhos e filhas.
25 ויחי נחור אחרי הולידו את תרח תשע עשרה שנה ומאת שנה ויולד בנים ובנות
26 E viveu Tera setenta anos e gerou a Abrão, a Naor e a Harã.
26 ויחי תרח שבעים שנה ויולד את אברם את נחור ואת הרן
27 E estas são as gerações de Tera Tera gerou a Abrão, a Naor e a Harã; e Harã gerou a Ló.
27 ואלה תולדת תרח תרח הוליד את אברם את נחור ואת הרן והרן הוליד את לוט
28 E morreu Harã, estando seu pai Tera ainda vivo, na terra do seu nascimento, em Ur dos caldeus.
28 וימת הרן על פני תרח אביו בארץ מולדתו באור כשדים
29 E tomaram Abrão e Naor mulheres para si; o nome da mulher de Abrão era Sarai, e o nome da mulher de Naor era Milca, filha de Harã, pai de Milca e pai de Iscá.
29 ויקח אברם ונחור להם נשים שם אשת אברם שרי ושם אשת נחור מלכה בת הרן אבי מלכה ואבי יסכה
30 E Sarai foi estéril e não tinha filhos.
30 ותהי שרי עקרה אין לה ולד
31 E tomou Tera a Abrão, seu filho, e a Ló, filho de Harã, filho de seu filho, e a Sarai, sua nora, mulher de seu filho Abrão, e saiu com eles de Ur dos caldeus, para ir à terra de Canaã; e vieram até Harã e habitaram ali.
31 ויקח תרח את אברם בנו ואת לוט בן הרן בן בנו ואת שרי כלתו אשת אברם בנו ויצאו אתם מאור כשדים ללכת ארצה כנען ויבאו עד חרן וישבו שם
32 E foram os dias de Tera duzentos e cinco anos; e morreu Tera em Harã.
32 ויהיו ימי תרח חמש שנים ומאתים שנה וימת תרח בחרן
Capítulo 12
1 Ora, o Senhor disse a Abrão Sai-te da tua terra, da tua parentela, e da casa de teu pai, para a terra que eu te mostrarei.
1 ויאמר יהוה אל אברם לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך
2 E far-te-ei uma grande nação, e abençoar-te-ei, e engrandecerei o teu nome, e tu serás uma benção.
2 ואעשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמך והיה ברכה
3 E abençoarei os que te abençoarem e amaldiçoarei os que te amaldiçoarem; e em ti serão benditas todas as famílias da terra.
3 ואברכה מברכיך ומקללך אאר ונברכו בך כל משפחת האדמה
4 Assim, partiu Abrão, como o SENHOR lhe tinha dito, e foi Ló com ele; e era Abrão da idade de setenta e cinco anos, quando saiu de Harã.
4 וילך אברם כאשר דבר אליו יהוה וילך אתו לוט ואברם בן חמש שנים ושבעים שנה בצאתו מחרן
5 E tomou Abrão a Sarai, sua mulher, e a Ló, filho de seu irmão, e toda a sua fazenda, que haviam adquirido, e as almas que lhe acresceram em Harã; e saíram para irem à terra de Canaã; e vieram à terra de Canaã.
5 ויקח אברם את שרי אשתו ואת לוט בן אחיו ואת כל רכושם אשר רכשו ואת הנפש אשר עשו בחרן ויצאו ללכת ארצה כנען ויבאו ארצה כנען
6 E passou Abrão por aquela terra até ao lugar de Siquém, até ao carvalho de Moré; e estavam, então, os cananeus na terra.
6 ויעבר אברם בארץ עד מקום שכם עד אלון מורה והכנעני אז בארץ
7 E apareceu o SENHOR a Abrão e disse à tua semente darei esta terra. E edificou ali um altar ao SENHOR, que lhe aparecera.
7 וירא יהוה אל אברם ויאמר לזרעך אתן את הארץ הזאת ויבן שם מזבח ליהוה הנראה אליו
8 E moveu-se dali para a montanha banda do oriente de Betel e armou a sua tenda, tendo Betel ao ocidente e Ai ao oriente; e edificou ali um altar ao SENHOR e invocou o nome do SENHOR.
8 ויעתק משם ההרה מקדם לבית אל ויט אהלה בית אל מים והעי מקדם ויבן שם מזבח ליהוה ויקרא בשם יהוה
9 Depois, caminhou Abrão dali, seguindo ainda para a banda do Sul.
9 ויסע אברם הלוך ונסוע הנגבה
10 E havia fome naquela terra; e desceu Abrão ao Egito, para peregrinar ali, porquanto a fome era grande na terra.
10 ויהי רעב בארץ וירד אברם מצרימה לגור שם כי כבד הרעב בארץ
11 E aconteceu que, chegando ele para entrar no Egito, disse a Sarai, sua mulher Ora, bem sei que és mulher formosa à vista;
11 ויהי כאשר הקריב לבוא מצרימה ויאמר אל שרי אשתו הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את
12 e será que, quando os egípcios te virem, dirão Esta é a sua mulher. E matar-me-ão a mim e a ti te guardarão em vida.
12 והיה כי יראו אתך המצרים ואמרו אשתו זאת והרגו אתי ואתך יחיו
13 Dize, peço-te, que és minha irmã, para que me vá bem por tua causa, e que viva a minha alma por amor de ti.
13 אמרי נא אחתי את למען ייטב לי בעבורך וחיתה נפשי בגללך
14 E aconteceu que, entrando Abrão no Egito, viram os egípcios a mulher, que era mui formosa.
14 ויהי כבוא אברם מצרימה ויראו המצרים את האשה כי יפה הוא מאד
15 E viram-na os príncipes de Faraó e gabaram-na diante de Faraó; e foi a mulher tomada para a casa de Faraó.
15 ויראו אתה שרי פרעה ויהללו אתה אל פרעה ותקח האשה בית פרעה
16 E fez bem a Abrão por amor dela; e ele teve ovelhas, e vacas, e jumentos, e servos, e servas, e jumentas, e camelos.
16 ולאברם היטיב בעבורה ויהי לו צאן ובקר וחמרים ועבדים ושפחת ואתנת וגמלים
17 Feriu, porém, o SENHOR a Faraó com grandes pragas e a sua casa, por causa de Sarai, mulher de Abrão.
17 וינגע יהוה את פרעה נגעים גדלים ואת ביתו על דבר שרי אשת אברם
18 Então, chamou Faraó a Abrão e disse Que é isto que me fizeste? Por que não me disseste que ela era tua mulher?
18 ויקרא פרעה לאברם ויאמר מה זאת עשית לי למה לא הגדת לי כי אשתך הוא
19 Por que disseste é minha irmã? De maneira que a houvera tomado por minha mulher; agora, pois, eis aqui tua mulher; toma-a e vai-te.
19 למה אמרת אחתי הוא ואקח אתה לי לאשה ועתה הנה אשתך קח ולך
20 E Faraó deu ordens aos seus varões a seu respeito, e acompanharam-no a ele, e a sua mulher, e a tudo o que tinha.
20 ויצו עליו פרעה אנשים וישלחו אתו ואת אשתו ואת כל אשר לו
Capítulo 13
1 Subiu, pois, Abrão do Egito para a banda do Sul, ele, e sua mulher, e tudo o que tinha, e com ele Ló.
1 ויעל אברם ממצרים הוא ואשתו וכל אשר לו ולוט עמו הנגבה
2 E ia Abrão muito rico em gado, em prata e em ouro.
2 ואברם כבד מאד במקנה בכסף ובזהב
3 E fez as suas jornadas do Sul até Betel, até ao lugar onde, ao princípio, estivera a sua tenda, entre Betel e Ai;
3 וילך למסעיו מנגב ועד בית אל עד המקום אשר היה שם אהלה בתחלה בין בית אל ובין העי
4 até ao lugar do altar que, dantes, ali tinha feito; e Abrão invocou ali o nome do SENHOR.
4 אל מקום המזבח אשר עשה שם בראשנה ויקרא שם אברם בשם יהוה
5 E também Ló, que ia com Abrão, tinha rebanhos, e vacas, e tendas.
5 וגם ללוט ההלך את אברם היה צאן ובקר ואהלים
6 E não tinha capacidade a terra para poderem habitar juntos, porque a sua fazenda era muita; de maneira que não podiam habitar juntos.
6 ולא נשא אתם הארץ לשבת יחדו כי היה רכושם רב ולא יכלו לשבת יחדו
7 E houve contenda entre os pastores do gado de Abrão e os pastores do gado de Ló; e os cananeus e os ferezeus habitavam, então, na terra.
7 ויהי ריב בין רעי מקנה אברם ובין רעי מקנה לוט והכנעני והפרזי אז ישב בארץ
8 E disse Abrão a Ló Ora, não haja contenda entre mim e ti e entre os meus pastores e os teus pastores, porque irmãos somos.
8 ויאמר אברם אל לוט אל נא תהי מריבה ביני וביניך ובין רעי ובין רעיך כי אנשים אחים אנחנו
9 Não está toda a terra diante de ti? Eia, pois, aparta-te de mim; se escolheres a esquerda, irei para a direita; e, se a direita escolheres, eu irei para a esquerda.
9 הלא כל הארץ לפניך הפרד נא מעלי אם השמאל ואימנה ואם הימין ואשמאילה
10 E levantou Ló os seus olhos e viu toda a campina do Jordão, que era toda bem regada, antes de o SENHOR ter destruído Sodoma e Gomorra, e era como o jardim do SENHOR, como a terra do Egito, quando se entra em Zoar.
10 וישא לוט את עיניו וירא את כל ככר הירדן כי כלה משקה לפני שחת יהוה את סדם ואת עמרה כגן יהוה כארץ מצרים באכה צער
11 Então, Ló escolheu para si toda a campina do Jordão e partiu Ló para o Oriente; e apartaram-se um do outro.
11 ויבחר לו לוט את כל ככר הירדן ויסע לוט מקדם ויפרדו איש מעל אחיו
12 Habitou Abrão na terra de Canaã, e Ló habitou nas cidades da campina e armou as suas tendas até Sodoma.
12 אברם ישב בארץ כנען ולוט ישב בערי הככר ויאהל עד סדם
13 Ora, eram maus os varões de Sodoma e grandes pecadores contra o SENHOR.
13 ואנשי סדם רעים וחטאים ליהוה מאד
14 E disse o SENHOR a Abrão, depois que Ló se apartou dele Levanta, agora, os teus olhos e olha desde o lugar onde estás, para a banda do norte, e do sul, e do oriente, e do ocidente;
14 ויהוה אמר אל אברם אחרי הפרד לוט מעמו שא נא עיניך וראה מן המקום אשר אתה שם צפנה ונגבה וקדמה וימה
15 porque toda esta terra que vês te hei de dar a ti e à tua semente, para sempre.
15 כי את כל הארץ אשר אתה ראה לך אתננה ולזרעך עד עולם
16 E farei a tua semente como o pó da terra; de maneira que, se alguém puder contar o pó da terra, também a tua semente será contada.
16 ושמתי את זרעך כעפר הארץ אשר אם יוכל איש למנות את עפר הארץ גם זרעך ימנה
17 Levanta-te, percorre essa terra, no seu comprimento e na sua largura; porque a ti a darei.
17 קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה כי לך אתננה
18 E Abrão armou as suas tendas, e veio, e habitou nos carvalhais de Manre, que estão junto a Hebrom; e edificou ali um altar ao SENHOR.
18 ויאהל אברם ויבא וישב באלני ממרא אשר בחברון ויבן שם מזבח ליהוה
Capítulo 14
1 E aconteceu, nos dias de Anrafel, rei de Sinar, Arioque, rei de Elasar, Quedorlaomer, rei de Elão, e Tidal, rei de Goim,
1 ויהי בימי אמרפל מלך שנער אריוך מלך אלסר כדרלעמר מלך עילם ותדעל מלך גוים
2 que estes fizeram guerra a Bera, rei de Sodoma, a Birsa, rei de Gomorra, a Sinabe, rei de Admá, e a Semeber, rei de Zeboim, e ao rei de Bela (esta é Zoar).
2 עשו מלחמה את ברע מלך סדם ואת ברשע מלך עמרה שנאב מלך אדמה ושמאבר מלך צביים ומלך בלע היא צער
3 Todos estes se ajuntaram no vale de Sidim (que é o mar de Sal).
3 כל אלה חברו אל עמק השדים הוא ים המלח
4 Doze anos haviam servido a Quedorlaomer, mas, ao décimo-terceiro ano, rebelaram-se.
4 שתים עשרה שנה עבדו את כדרלעמר ושלש עשרה שנה מרדו
5 E, ao décimo-quarto ano, veio Quedorlaomer e os reis que estavam com ele e feriram aos refains em Asterote-Carnaim, e aos zuzins em Hã, e aos emins em Savé-Quiriataim,
5 ובארבע עשרה שנה בא כדרלעמר והמלכים אשר אתו ויכו את רפאים בעשתרת קרנים ואת הזוזים בהם ואת האימים בשוה קריתים
6 e aos horeus no seu monte Seir, até à campina de Parã, que está junto ao deserto.
6 ואת החרי בהררם שעיר עד איל פארן אשר על המדבר
7 Depois, tornaram, e vieram a En-Mispate (que é Cades), e feriram toda a terra dos amalequitas e também os amorreus, que habitavam em Hazazom-Tamar.
7 וישבו ויבאו אל עין משפט הוא קדש ויכו את כל שדה העמלקי וגם את האמרי הישב בחצצן תמר
8 Então, saiu o rei de Sodoma, e o rei de Gomorra, e o rei de Admá, e o rei de Zeboim, e o rei de Bela (esta é Zoar) e ordenaram batalha contra eles no vale de Sidim,
8 ויצא מלך סדם ומלך עמרה ומלך אדמה ומלך צביים ומלך בלע הוא צער ויערכו אתם מלחמה בעמק השדים
9 contra Quedorlaomer, rei de Elão, e Tidal, rei de Goim, e Anrafel, rei de Sinar, e Arioque, rei de Elasar; quatro reis contra cinco.
9 את כדרלעמר מלך עילם ותדעל מלך גוים ואמרפל מלך שנער ואריוך מלך אלסר ארבעה מלכים את החמשה
10 E o vale de Sidim estava cheio de poços de betume; e fugiram os reis de Sodoma e de Gomorra e caíram ali; e os restantes fugiram para um monte.
10 ועמק השדים בארת בארת חמר וינסו מלך סדם ועמרה ויפלו שמה והנשארים הרה נסו
11 E tomaram toda a fazenda de Sodoma e de Gomorra e todo o seu mantimento e foram-se.
11 ויקחו את כל רכש סדם ועמרה ואת כל אכלם וילכו
12 Também tomaram a Ló, que habitava em Sodoma, filho do irmão de Abrão, e a sua fazenda e foram-se.
12 ויקחו את לוט ואת רכשו בן אחי אברם וילכו והוא ישב בסדם
13 Então, veio um que escapara e o contou a Abrão, o hebreu; ele habitava junto dos carvalhais de Manre, o amorreu, irmão de Escol e irmão de Aner; eles eram confederados de Abrão.
13 ויבא הפליט ויגד לאברם העברי והוא שכן באלני ממרא האמרי אחי אשכל ואחי ענר והם בעלי ברית אברם
14 Ouvindo, pois, Abrão que o seu irmão estava preso, armou os seus criados, nascidos em sua casa, trezentos e dezoito, e os perseguiu até Dã.
14 וישמע אברם כי נשבה אחיו וירק את חניכיו ילידי ביתו שמנה עשר ושלש מאות וירדף עד דן
15 E dividiu-se contra eles de noite, ele e os seus criados, e os feriu, e os perseguiu até Hobá, que fica à esquerda de Damasco.
15 ויחלק עליהם לילה הוא ועבדיו ויכם וירדפם עד חובה אשר משמאל לדמשק
16 E tornou a trazer toda a fazenda e tornou a trazer também a Ló, seu irmão, e a sua fazenda, e também as mulheres, e o povo.
16 וישב את כל הרכש וגם את לוט אחיו ורכשו השיב וגם את הנשים ואת העם
17 E o rei de Sodoma saiu-lhes ao encontro (depois que voltou de ferir a Quedorlaomer e aos reis que estavam com ele) no vale de Savé, que é o vale do Rei.
17 ויצא מלך סדם לקראתו אחרי שובו מהכות את כדר לעמר ואת המלכים אשר אתו אל עמק שוה הוא עמק המלך
18 E Melquisedeque, rei de Salém, trouxe pão e vinho; e este era sacerdote do Deus Altíssimo.
18 ומלכי צדק מלך שלם הוציא לחם ויין והוא כהן לאל עליון
19 E abençoou-o e disse Bendito seja Abrão do Deus Altíssimo, o Possuidor dos céus e da terra;
19 ויברכהו ויאמר ברוך אברם לאל עליון קנה שמים וארץ
20 e bendito seja o Deus Altíssimo, que entregou os teus inimigos nas tuas mãos. E deu-lhe o dízimo de tudo.
20 וברוך אל עליון אשר מגן צריך בידך ויתן לו מעשר מכל
21 E o rei de Sodoma disse a Abrão Dá-me a mim as almas e a fazenda toma para ti.
21 ויאמר מלך סדם אל אברם תן לי הנפש והרכש קח לך
22 Abrão, porém, disse ao rei de Sodoma Levantei minha mão ao SENHOR, o Deus Altíssimo, o Possuidor dos céus e da terra,
22 ויאמר אברם אל מלך סדם הרימתי ידי אל יהוה אל עליון קנה שמים וארץ
23 e juro que, desde um fio até à correia dum sapato, não tomarei coisa alguma de tudo o que é teu; para que não digas Eu enriqueci a Abrão;
23 אם מחוט ועד שרוך נעל ואם אקח מכל אשר לך ולא תאמר אני העשרתי את אברם
24 salvo tão-somente o que os jovens comeram e a parte que toca aos varões que comigo foram, Aner, Escol e Manre; estes que tomem a sua parte.
24 בלעדי רק אשר אכלו הנערים וחלק האנשים אשר הלכו אתי ענר אשכל וממרא הם יקחו חלקם
Capítulo 15
1 Depois destas coisas veio a palavra do SENHOR a Abrão em visão, dizendo Não temas, Abrão, eu sou o teu escudo, o teu grandíssimo galardão.
1 אחר הדברים האלה היה דבר יהוה אל אברם במחזה לאמר אל תירא אברם אנכי מגן לך שכרך הרבה מאד
2 Então, disse Abrão Senhor JEOVÁ, que me hás de dar? Pois ando sem filhos, e o mordomo da minha casa é o damasceno Eliézer.
2 ויאמר אברם אדני יהוה מה תתן לי ואנכי הולך ערירי ובן משק ביתי הוא דמשק אליעזר
3 Disse mais Abrão Eis que me não tens dado semente, e eis que um nascido na minha casa será o meu herdeiro.
3 ויאמר אברם הן לי לא נתתה זרע והנה בן ביתי יורש אתי
4 E eis que veio a palavra do SENHOR a ele, dizendo Este não será o teu herdeiro; mas aquele que de ti será gerado, esse será o teu herdeiro.
4 והנה דבר יהוה אליו לאמר לא יירשך זה כי אם אשר יצא ממעיך הוא יירשך
5 Então, o levou fora e disse Olha, agora, para os céus e conta as estrelas, se as podes contar. E disse-lhe Assim será a tua semente.
5 ויוצא אתו החוצה ויאמר הבט נא השמימה וספר הכוכבים אם תוכל לספר אתם ויאמר לו כה יהיה זרעך
6 E creu ele no SENHOR, e foi-lhe imputado isto por justiça.
6 והאמן ביהוה ויחשבה לו צדקה
7 Disse-lhe mais Eu sou o SENHOR, que te tirei de Ur dos caldeus, para dar-te a ti esta terra, para a herdares.
7 ויאמר אליו אני יהוה אשר הוצאתיך מאור כשדים לתת לך את הארץ הזאת לרשתה
8 E disse ele Senhor JEOVÁ, como saberei que hei de herdá-la?
8 ויאמר אדני יהוה במה אדע כי אירשנה
9 E disse-lhe Toma-me uma bezerra de três anos, e uma cabra de três anos, e um carneiro de três anos, e uma rola, e um pombinho.
9 ויאמר אליו קחה לי עגלה משלשת ועז משלשת ואיל משלש ותר וגוזל
10 E trouxe-lhe todos estes, e partiu-os pelo meio, e pôs cada parte deles em frente da outra; mas as aves não partiu.
10 ויקח לו את כל אלה ויבתר אתם בתוך ויתן איש בתרו לקראת רעהו ואת הצפר לא בתר
11 E as aves desciam sobre os cadáveres; Abrão, porém, as enxotava.
11 וירד העיט על הפגרים וישב אתם אברם
12 E, pondo-se o sol, um profundo sono caiu sobre Abrão; e eis que grande espanto e grande escuridão caíram sobre ele.
12 ויהי השמש לבוא ותרדמה נפלה על אברם והנה אימה חשכה גדלה נפלת עליו
13 Então, disse a Abrão Saibas, decerto, que peregrina será a tua semente em terra que não é sua; e servi-los -á e afligi-la-ão quatrocentos anos.
13 ויאמר לאברם ידע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אתם ארבע מאות שנה
14 Mas também eu julgarei a gente à qual servirão, e depois sairão com grande fazenda.
14 וגם את הגוי אשר יעבדו דן אנכי ואחרי כן יצאו ברכש גדול
15 E tu irás a teus pais em paz; em boa velhice serás sepultado.
15 ואתה תבוא אל אבתיך בשלום תקבר בשיבה טובה
16 E a quarta geração tornará para cá; porque a medida da injustiça dos amorreus não está ainda cheia.
16 ודור רביעי ישובו הנה כי לא שלם עון האמרי עד הנה
17 E sucedeu que, posto o sol, houve escuridão; e eis um forno de fumaça e uma tocha de fogo que passou por aquelas metades.
17 ויהי השמש באה ועלטה היה והנה תנור עשן ולפיד אש אשר עבר בין הגזרים האלה
18 Naquele mesmo dia, fez o SENHOR um concerto com Abrão, dizendo À tua semente tenho dado esta terra, desde o rio do Egito até ao grande rio Eufrates,
18 ביום ההוא כרת יהוה את אברם ברית לאמר לזרעך נתתי את הארץ הזאת מנהר מצרים עד הנהר הגדל נהר פרת
19 e o queneu, e o quenezeu, e o cadmoneu,
19 את הקיני ואת הקנזי ואת הקדמני
20 e o heteu, e o ferezeu, e os refains,
20 ואת החתי ואת הפרזי ואת הרפאים
21 e o amorreu, e o cananeu, e o girgaseu, e o jebuseu.
21 ואת האמרי ואת הכנעני ואת הגרגשי ואת היבוסי
Capítulo 16
1 Ora, Sarai, mulher de Abrão, não lhe gerava filhos, e ele tinha uma serva egípcia, cujo nome era Agar.
1 ושרי אשת אברם לא ילדה לו ולה שפחה מצרית ושמה הגר
2 E disse Sarai a Abrão Eis que o SENHOR me tem impedido de gerar; entra, pois, à minha serva; porventura, terei filhos dela. E ouviu Abrão a voz de Sarai.
2 ותאמר שרי אל אברם הנה נא עצרני יהוה מלדת בא נא אל שפחתי אולי אבנה ממנה וישמע אברם לקול שרי
3 Assim, tomou Sarai, mulher de Abrão, a Agar, egípcia, sua serva, e deu-a por mulher a Abrão, seu marido, ao fim de dez anos que Abrão habitara na terra de Canaã.
3 ותקח שרי אשת אברם את הגר המצרית שפחתה מקץ עשר שנים לשבת אברם בארץ כנען ותתן אתה לאברם אישה לו לאשה
4 E ele entrou a Agar, e ela concebeu; e, vendo ela que concebera, foi sua senhora desprezada aos seus olhos.
4 ויבא אל הגר ותהר ותרא כי הרתה ותקל גברתה בעיניה
5 Então, disse Sarai a Abrão Meu agravo seja sobre ti. Minha serva pus eu em teu regaço; vendo ela, agora, que concebeu, sou menosprezada aos seus olhos. O SENHOR julgue entre mim e ti.
5 ותאמר שרי אל אברם חמסי עליך אנכי נתתי שפחתי בחיקך ותרא כי הרתה ואקל בעיניה ישפט יהוה ביני וביניך
6 E disse Abrão a Sarai Eis que tua serva está na tua mão; faze-lhe o que bom é aos teus olhos. E afligiu-a Sarai, e ela fugiu de sua face.
6 ויאמר אברם אל שרי הנה שפחתך בידך עשי לה הטוב בעיניך ותענה שרי ותברח מפניה
7 E o Anjo do SENHOR a achou junto a uma fonte de água no deserto, junto à fonte no caminho de Sur.
7 וימצאה מלאך יהוה על עין המים במדבר על העין בדרך שור
8 E disse Agar, serva de Sarai, de onde vens e para onde vais? E ela disse Venho fugida da face de Sarai, minha senhora.
8 ויאמר הגר שפחת שרי אי מזה באת ואנה תלכי ותאמר מפני שרי גברתי אנכי ברחת
9 Então, lhe disse o Anjo do SENHOR Torna-te para tua senhora e humilha-te debaixo de suas mãos.
9 ויאמר לה מלאך יהוה שובי אל גברתך והתעני תחת ידיה
10 Disse-lhe mais o Anjo do SENHOR Multiplicarei sobremaneira a tua semente, que não será contada, por numerosa que será.
10 ויאמר לה מלאך יהוה הרבה ארבה את זרעך ולא יספר מרב
11 Disse-lhe também o Anjo do SENHOR Eis que concebeste, e terás um filho, e chamarás o seu nome Ismael, porquanto o SENHOR ouviu a tua aflição.
11 ויאמר לה מלאך יהוה הנך הרה וילדת בן וקראת שמו ישמעאל כי שמע יהוה אל עניך
12 E ele será homem bravo; e a sua mão será contra todos, e a mão de todos, contra ele; e habitará diante da face de todos os seus irmãos.
12 והוא יהיה פרא אדם ידו בכל ויד כל בו ועל פני כל אחיו ישכן
13 E ela chamou o nome do SENHOR, que com ela falava Tu és Deus da vista, porque disse Não olhei eu também para aquele que me vê?
13 ותקרא שם יהוה הדבר אליה אתה אל ראי כי אמרה הגם הלם ראיתי אחרי ראי
14 Por isso, se chama aquele poço de Laai-Roi; eis que está entre Cades e Berede.
14 על כן קרא לבאר באר לחי ראי הנה בין קדש ובין ברד
15 E Agar deu um filho a Abrão; e Abrão chamou o nome do seu filho que tivera Agar, Ismael.
15 ותלד הגר לאברם בן ויקרא אברם שם בנו אשר ילדה הגר ישמעאל
16 E era Abrão da idade de oitenta e seis anos, quando Agar deu Ismael a Abrão.
16 ואברם בן שמנים שנה ושש שנים בלדת הגר את ישמעאל לאברם
Capítulo 17
1 Sendo, pois, Abrão da idade de noventa e nove anos, apareceu o SENHOR a Abrão e disse-lhe Eu sou o Deus Todo-poderoso; anda em minha presença e sê perfeito.
1 ויהי אברם בן תשעים שנה ותשע שנים וירא יהוה אל אברם ויאמר אליו אני אל שדי התהלך לפני והיה תמים
2 E porei o meu concerto entre mim e ti e te multiplicarei grandissimamente.
2 ואתנה בריתי ביני ובינך וארבה אותך במאד מאד
3 Então, caiu Abrão sobre o seu rosto, e falou Deus com ele, dizendo
3 ויפל אברם על פניו וידבר אתו אלהים לאמר
4 Quanto a mim, eis o meu concerto contigo é, e serás o pai de uma multidão de nações.
4 אני הנה בריתי אתך והיית לאב המון גוים
5 E não se chamará mais o teu nome Abrão, mas Abraão será o teu nome; porque por pai da multidão de nações te tenho posto.
5 ולא יקרא עוד את שמך אברם והיה שמך אברהם כי אב המון גוים נתתיך
6 E te farei frutificar grandissimamente e de ti farei nações, e reis sairão de ti.
6 והפרתי אתך במאד מאד ונתתיך לגוים ומלכים ממך יצאו
7 E estabelecerei o meu concerto entre mim e ti e a tua semente depois de ti em suas gerações, por concerto perpétuo, para te ser a ti por Deus e à tua semente depois de ti.
7 והקמתי את בריתי ביני ובינך ובין זרעך אחריך לדרתם לברית עולם להיות לך לאלהים ולזרעך אחריך
8 E te darei a ti e à tua semente depois de ti a terra de tuas peregrinações, toda a terra de Canaã em perpétua possessão, e ser-lhes-ei o seu Deus.
8 ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגריך את כל ארץ כנען לאחזת עולם והייתי להם לאלהים
9 Disse mais Deus a Abraão Tu, porém, guardarás o meu concerto, tu e a tua semente depois de ti, nas suas gerações.
9 ויאמר אלהים אל אברהם ואתה את בריתי תשמר אתה וזרעך אחריך לדרתם
10 Este é o meu concerto, que guardareis entre mim e vós e a tua semente depois de ti Que todo macho será circuncidado.
10 זאת בריתי אשר תשמרו ביני וביניכם ובין זרעך אחריך המול לכם כל זכר
11 E circuncidareis a carne do vosso prepúcio; e isto será por sinal do concerto entre mim e vós.
11 ונמלתם את בשר ערלתכם והיה לאות ברית ביני וביניכם
12 O filho de oito dias, pois, será circuncidado; todo macho nas vossas gerações, o nascido na casa e o comprado por dinheiro a qualquer estrangeiro, que não for da tua semente.
12 ובן שמנת ימים ימול לכם כל זכר לדרתיכם יליד בית ומקנת כסף מכל בן נכר אשר לא מזרעך הוא
13 Com efeito, será circuncidado o nascido em tua casa e o comprado por teu dinheiro; e estará o meu concerto na vossa carne por concerto perpétuo.
13 המול ימול יליד ביתך ומקנת כספך והיתה בריתי בבשרכם לברית עולם
14 E o macho com prepúcio, cuja carne do prepúcio não estiver circuncidada, aquela alma será extirpada dos seus povos; quebrantou o meu concerto.
14 וערל זכר אשר לא ימול את בשר ערלתו ונכרתה הנפש ההוא מעמיה את בריתי הפר
15 Disse Deus mais a Abraão a Sarai, tua mulher, não chamarás mais pelo nome de Sarai, mas Sara será o seu nome.
15 ויאמר אלהים אל אברהם שרי אשתך לא תקרא את שמה שרי כי שרה שמה
16 Porque eu a hei de abençoar e te hei de dar a ti dela um filho; e a abençoarei, e será mãe das nações; reis de povos sairão dela.
16 וברכתי אתה וגם נתתי ממנה לך בן וברכתיה והיתה לגוים מלכי עמים ממנה יהיו
17 Então, caiu Abraão sobre o seu rosto, e riu-se, e disse no seu coração A um homem de cem anos há de nascer um filho? E conceberá Sara na idade de noventa anos?
17 ויפל אברהם על פניו ויצחק ויאמר בלבו הלבן מאה שנה יולד ואם שרה הבת תשעים שנה תלד
18 E disse Abraão a Deus Tomara que viva Ismael diante de teu rosto!
18 ויאמר אברהם אל האלהים לו ישמעאל יחיה לפניך
19 E disse Deus Na verdade, Sara, tua mulher, te dará um filho, e chamarás o seu nome Isaque; e com ele estabelecerei o meu concerto, por concerto perpétuo para a sua semente depois dele.
19 ויאמר אלהים אבל שרה אשתך ילדת לך בן וקראת את שמו יצחק והקמתי את בריתי אתו לברית עולם לזרעו אחריו
20 E, quanto a Ismael, também te tenho ouvido eis aqui o tenho abençoado, e fá-lo-ei frutificar, e fá-lo-ei multiplicar grandissimamente; doze príncipes gerará, e dele farei uma grande nação.
20 ולישמעאל שמעתיך הנה ברכתי אתו והפריתי אתו והרביתי אתו במאד מאד שנים עשר נשיאם יוליד ונתתיו לגוי גדול
21 O meu concerto, porém, estabelecerei com Isaque, o qual Sara te dará neste tempo determinado, no ano seguinte.
21 ואת בריתי אקים את יצחק אשר תלד לך שרה למועד הזה בשנה האחרת
22 E acabou de falar com ele e subiu Deus de Abraão.
22 ויכל לדבר אתו ויעל אלהים מעל אברהם
23 Então, tomou Abraão a seu filho Ismael, e a todos os nascidos na sua casa, e a todos os comprados por seu dinheiro, todo macho entre os homens da casa de Abraão; e circuncidou a carne do seu prepúcio, naquele mesmo dia, como Deus falara com ele.
23 ויקח אברהם את ישמעאל בנו ואת כל ילידי ביתו ואת כל מקנת כספו כל זכר באנשי בית אברהם וימל את בשר ערלתם בעצם היום הזה כאשר דבר אתו אלהים
24 E era Abraão da idade de noventa e nove anos, quando lhe foi circuncidada a carne do seu prepúcio.
24 ואברהם בן תשעים ותשע שנה בהמלו בשר ערלתו
25 E Ismael, seu filho, era da idade de treze anos, quando lhe foi circuncidada a carne do seu prepúcio.
25 וישמעאל בנו בן שלש עשרה שנה בהמלו את בשר ערלתו
26 Neste mesmo dia, foi circuncidado Abraão e Ismael, seu filho.
26 בעצם היום הזה נמול אברהם וישמעאל בנו
27 E todos os homens da sua casa, o nascido em casa e o comprado por dinheiro do estrangeiro, foram circuncidados com ele.
27 וכל אנשי ביתו יליד בית ומקנת כסף מאת בן נכר נמלו אתו
Capítulo 18
1 Depois, apareceu-lhe o SENHOR nos carvalhais de Manre, estando ele assentado à porta da tenda, quando tinha aquecido o dia.
1 וירא אליו יהוה באלני ממרא והוא ישב פתח האהל כחם היום
2 E levantou os olhos e olhou, e eis três varões estavam em pé junto a ele. E, vendo-os, correu da porta da tenda ao seu encontro, e inclinou-se à terra,
2 וישא עיניו וירא והנה שלשה אנשים נצבים עליו וירא וירץ לקראתם מפתח האהל וישתחו ארצה
3 e disse Meu Senhor, se agora tenho achado graça aos teus olhos, rogo-te que não passes de teu servo.
3 ויאמר אדני אם נא מצאתי חן בעיניך אל נא תעבר מעל עבדך
4 Traga-se, agora, um pouco de água; e lavai os vossos pés e recostai-vos debaixo desta árvore;
4 יקח נא מעט מים ורחצו רגליכם והשענו תחת העץ
5 e trarei um bocado de pão, para que esforceis o vosso coração; depois, passareis adiante, porquanto por isso chegastes até vosso servo. E disseram Assim, faze como tens dito.
5 ואקחה פת לחם וסעדו לבכם אחר תעברו כי על כן עברתם על עבדכם ויאמרו כן תעשה כאשר דברת
6 E Abraão apressou-se em ir ter com Sara à tenda e disse-lhe Amassa depressa três medidas de flor de farinha e faze bolos.
6 וימהר אברהם האהלה אל שרה ויאמר מהרי שלש סאים קמח סלת לושי ועשי עגות
7 E correu Abraão às vacas, e tomou uma vitela tenra e boa, e deu-a ao moço, que se apressou em prepará-la.
7 ואל הבקר רץ אברהם ויקח בן בקר רך וטוב ויתן אל הנער וימהר לעשות אתו
8 E tomou manteiga e leite e a vitela que tinha preparado e pôs tudo diante deles; e ele estava em pé junto a eles debaixo da árvore; e comeram.
8 ויקח חמאה וחלב ובן הבקר אשר עשה ויתן לפניהם והוא עמד עליהם תחת העץ ויאכלו
9 E disseram-lhe Onde está Sara, tua mulher? E ele disse Ei-la, aí está na tenda.
9 ויאמרו אליו איה שרה אשתך ויאמר הנה באהל
10 E disse Certamente tornarei a ti por este tempo da vida; e eis que Sara, tua mulher, terá um filho. E ouviu-o Sara à porta da tenda, que estava atrás dele.
10 ויאמר שוב אשוב אליך כעת חיה והנה בן לשרה אשתך ושרה שמעת פתח האהל והוא אחריו
11 E eram Abraão e Sara já velhos e adiantados em idade; já a Sara havia cessado o costume das mulheres.
11 ואברהם ושרה זקנים באים בימים חדל להיות לשרה ארח כנשים
12 Assim, pois, riu-se Sara consigo, dizendo Terei ainda deleite depois de haver envelhecido, sendo também o meu senhor já velho?
12 ותצחק שרה בקרבה לאמר אחרי בלתי היתה לי עדנה ואדני זקן
13 E disse o SENHOR a Abraão Por que se riu Sara, dizendo Na verdade, gerarei eu ainda, havendo já envelhecido?
13 ויאמר יהוה אל אברהם למה זה צחקה שרה לאמר האף אמנם אלד ואני זקנתי
14 Haveria coisa alguma difícil ao SENHOR? Ao tempo determinado, tornarei a ti por este tempo da vida, e Sara terá um filho.
14 היפלא מיהוה דבר למועד אשוב אליך כעת חיה ולשרה בן
15 E Sara negou, dizendo Não me ri, porquanto temeu. E ele disse Não digas isso, porque te riste.
15 ותכחש שרה לאמר לא צחקתי כי יראה ויאמר לא כי צחקת
16 E levantaram-se aqueles varões dali e olharam para a banda de Sodoma; e Abraão ia com eles, acompanhando-os.
16 ויקמו משם האנשים וישקפו על פני סדם ואברהם הלך עמם לשלחם
17 E disse o SENHOR Ocultarei eu a Abraão o que faço,
17 ויהוה אמר המכסה אני מאברהם אשר אני עשה
18 visto que Abraão certamente virá a ser uma grande e poderosa nação, e nele serão benditas todas as nações da terra?
18 ואברהם היו יהיה לגוי גדול ועצום ונברכו בו כל גויי הארץ
19 Porque eu o tenho conhecido, que ele há de ordenar a seus filhos e a sua casa depois dele, para que guardem o caminho do SENHOR, para agirem com justiça e juízo; para que o SENHOR faça vir sobre Abraão o que acerca dele tem falado.
19 כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך יהוה לעשות צדקה ומשפט למען הביא יהוה על אברהם את אשר דבר עליו
20 Disse mais o SENHOR Porquanto o clamor de Sodoma e Gomorra se tem multiplicado, e porquanto o seu pecado se tem agravado muito,
20 ויאמר יהוה זעקת סדם ועמרה כי רבה וחטאתם כי כבדה מאד
21 descerei agora e verei se, com efeito, têm praticado segundo este clamor que é vindo até mim; e, se não, sabê-lo-ei.
21 ארדה נא ואראה הכצעקתה הבאה אלי עשו כלה ואם לא אדעה
22 Então, viraram aqueles varões o rosto dali e foram-se para Sodoma; mas Abraão ficou ainda em pé diante da face do SENHOR.
22 ויפנו משם האנשים וילכו סדמה ואברהם עודנו עמד לפני יהוה
23 E chegou-se Abraão, dizendo Destruirás também o justo com o ímpio?
23 ויגש אברהם ויאמר האף תספה צדיק עם רשע
24 Se, porventura, houver cinquenta justos na cidade, destruí-los-ás também e não pouparás o lugar por causa dos cinquenta justos que estão dentro dela?
24 אולי יש חמשים צדיקם בתוך העיר האף תספה ולא תשא למקום למען חמשים הצדיקם אשר בקרבה
25 Longe de ti que faças tal coisa, que mates o justo com o ímpio; que o justo seja como o ímpio, longe de ti seja. Não faria justiça o Juiz de toda a terra?
25 חללה לך מעשת כדבר הזה להמית צדיק עם רשע והיה כצדיק כרשע חללה לך השפט כל הארץ לא יעשה משפט
26 Então, disse o SENHOR Se eu em Sodoma achar cinquenta justos dentro da cidade, pouparei todo o lugar por amor deles.
26 ויאמר יהוה אם אמצא בסדם חמשים צדיקם בתוך העיר ונשאתי לכל המקום בעבורם
27 E respondeu Abraão, dizendo Eis que, agora, me atrevi a falar ao Senhor, ainda que sou pó e cinza.
27 ויען אברהם ויאמר הנה נא הואלתי לדבר אל אדני ואנכי עפר ואפר
28 Se, porventura, faltarem de cinquenta justos cinco, destruirás por aqueles cinco toda a cidade? E disse Não a destruirei, se eu achar ali quarenta e cinco.
28 אולי יחסרון חמשים הצדיקם חמשה התשחית בחמשה את כל העיר ויאמר לא אשחית אם אמצא שם ארבעים וחמשה
29 E continuou ainda a falar-lhe e disse Se, porventura, acharem ali quarenta? E disse Não o farei, por amor dos quarenta.
29 ויסף עוד לדבר אליו ויאמר אולי ימצאון שם ארבעים ויאמר לא אעשה בעבור הארבעים
30 Disse mais Ora, não se ire o Senhor, se eu ainda falar se, porventura, se acharem ali trinta? E disse Não o farei se achar ali trinta.
30 ויאמר אל נא יחר לאדני ואדברה אולי ימצאון שם שלשים ויאמר לא אעשה אם אמצא שם שלשים
31 E disse Eis que, agora, me atrevi a falar ao Senhor se, porventura, se acharem ali vinte? E disse Não a destruirei, por amor dos vinte.
31 ויאמר הנה נא הואלתי לדבר אל אדני אולי ימצאון שם עשרים ויאמר לא אשחית בעבור העשרים
32 Disse mais Ora, não se ire o Senhor que ainda só mais esta vez falo se, porventura, se acharem ali dez? E disse Não a destruirei, por amor dos dez.
32 ויאמר אל נא יחר לאדני ואדברה אך הפעם אולי ימצאון שם עשרה ויאמר לא אשחית בעבור העשרה
33 E foi-se o SENHOR, quando acabou de falar a Abraão; e Abraão tornou ao seu lugar.
33 וילך יהוה כאשר כלה לדבר אל אברהם ואברהם שב למקמו
Capítulo 19
1 E vieram os dois anjos a Sodoma à tarde, e estava Ló assentado à porta de Sodoma; e, vendo-os Ló, levantou-se ao seu encontro e inclinou-se com o rosto à terra.
1 ויבאו שני המלאכים סדמה בערב ולוט ישב בשער סדם וירא לוט ויקם לקראתם וישתחו אפים ארצה
2 E disse Eis agora, meus senhores, entrai, peço-vos, em casa de vosso servo, e passai nela a noite, e lavai os vossos pés; e de madrugada vos levantareis e ireis vosso caminho. E eles disseram Não! Antes, na rua passaremos a noite.
2 ויאמר הנה נא אדני סורו נא אל בית עבדכם ולינו ורחצו רגליכם והשכמתם והלכתם לדרככם ויאמרו לא כי ברחוב נלין
3 E porfiou com eles muito, e vieram com ele e entraram em sua casa; e fez-lhes banquete e cozeu bolos sem levedura, e comeram.
3 ויפצר בם מאד ויסרו אליו ויבאו אל ביתו ויעש להם משתה ומצות אפה ויאכלו
4 E, antes que se deitassem, cercaram a casa os varões daquela cidade, os varões de Sodoma, desde o moço até ao velho; todo o povo de todos os bairros.
4 טרם ישכבו ואנשי העיר אנשי סדם נסבו על הבית מנער ועד זקן כל העם מקצה
5 E chamaram Ló e disseram-lhe Onde estão os varões que a ti vieram nesta noite? Traze-os fora a nós, para que os conheçamos.
5 ויקראו אל לוט ויאמרו לו איה האנשים אשר באו אליך הלילה הוציאם אלינו ונדעה אתם
6 Então, saiu Ló a eles à porta, e fechou a porta atrás de si,
6 ויצא אלהם לוט הפתחה והדלת סגר אחריו
7 e disse Meus irmãos, rogo-vos que não façais mal.
8 Eis aqui, duas filhas tenho, que ainda não conheceram varão; fora vo-las trarei, e fareis delas como bom for nos vossos olhos; somente nada façais a estes varões, porque por isso vieram à sombra do meu telhado.
8 הנה נא לי שתי בנות אשר לא ידעו איש אוציאה נא אתהן אליכם ועשו להן כטוב בעיניכם רק לאנשים האל אל תעשו דבר כי על כן באו בצל קרתי
9 Eles, porém, disseram Sai daí. Disseram mais Como estrangeiro, este indivíduo veio aqui habitar e quereria ser juiz em tudo? Agora, te faremos mais mal a ti do que a eles. E arremessaram-se sobre o varão, sobre Ló, e aproximaram-se para arrombar a porta.
9 ויאמרו גש הלאה ויאמרו האחד בא לגור וישפט שפוט עתה נרע לך מהם ויפצרו באיש בלוט מאד ויגשו לשבר הדלת
10 Aqueles varões, porém, estenderam a sua mão, e fizeram entrar a Ló consigo na casa, e fecharam a porta;
10 וישלחו האנשים את ידם ויביאו את לוט אליהם הביתה ואת הדלת סגרו
11 e feriram de cegueira os varões que estavam à porta da casa, desde o menor até ao maior, de maneira que se cansaram para achar a porta.
11 ואת האנשים אשר פתח הבית הכו בסנורים מקטן ועד גדול וילאו למצא הפתח
12 Então, disseram aqueles varões a Ló Tens alguém mais aqui? Teu genro, e teus filhos, e tuas filhas, e todos quantos tens nesta cidade, tira-os fora deste lugar;
12 ויאמרו האנשים אל לוט עד מי לך פה חתן ובניך ובנתיך וכל אשר לך בעיר הוצא מן המקום
13 pois nós vamos destruir este lugar, porque o seu clamor tem engrossado diante da face do SENHOR, e o SENHOR nos enviou a destruí-lo.
13 כי משחתים אנחנו את המקום הזה כי גדלה צעקתם את פני יהוה וישלחנו יהוה לשחתה
14 Então, saiu Ló, e falou a seus genros, aos que haviam de tomar as suas filhas, e disse Levantai-vos; saí deste lugar, porque o SENHOR há de destruir a cidade. Foi tido, porém, por zombador aos olhos de seus genros.
14 ויצא לוט וידבר אל חתניו לקחי בנתיו ויאמר קומו צאו מן המקום הזה כי משחית יהוה את העיר ויהי כמצחק בעיני חתניו
15 E, ao amanhecer, os anjos apertaram com Ló, dizendo Levanta-te, toma tua mulher e tuas duas filhas que aqui estão, para que não pereças na injustiça desta cidade.
15 וכמו השחר עלה ויאיצו המלאכים בלוט לאמר קום קח את אשתך ואת שתי בנתיך הנמצאת פן תספה בעון העיר
16 Ele, porém, demorava-se, e aqueles varões lhe pegaram pela mão, e pela mão de sua mulher, e pela mão de suas duas filhas, sendo-lhe o Senhor misericordioso, e tiraram-no, e puseram-no fora da cidade.
16 ויתמהמה ויחזקו האנשים בידו וביד אשתו וביד שתי בנתיו בחמלת יהוה עליו ויצאהו וינחהו מחוץ לעיר
17 E aconteceu que, tirando-os fora, disse Escapa-te por tua vida; não olhes para trás de ti e não pares em toda esta campina; escapa lá para o monte, para que não pereças.
17 ויהי כהוציאם אתם החוצה ויאמר המלט על נפשך אל תביט אחריך ואל תעמד בכל הככר ההרה המלט פן תספה
18 E Ló disse-lhe Assim, não, Senhor!
19 Eis que, agora, o teu servo tem achado graça aos teus olhos, e engrandeceste a tua misericórdia que a mim me fizeste, para guardar a minha alma em vida; mas não posso escapar no monte, pois que tenho medo que me apanhe este mal, e eu morra.
19 הנה נא מצא עבדך חן בעיניך ותגדל חסדך אשר עשית עמדי להחיות את נפשי ואנכי לא אוכל להמלט ההרה פן תדבקני הרעה ומתי
20 Eis, agora, aquela cidade está perto, para fugir para lá, e é pequena; ora, para ali me escaparei (não é pequena?), para que minha alma viva.
20 הנה נא העיר הזאת קרבה לנוס שמה והיא מצער אמלטה נא שמה הלא מצער הוא ותחי נפשי
21 E disse-lhe Eis aqui, tenho-te aceitado também neste negócio, para não derribar esta cidade de que falaste.
21 ויאמר אליו הנה נשאתי פניך גם לדבר הזה לבלתי הפכי את העיר אשר דברת
22 Apressa-te, escapa-te para ali; porque nada poderei fazer, enquanto não tiveres ali chegado. Por isso, se chamou o nome da cidade Zoar.
22 מהר המלט שמה כי לא אוכל לעשות דבר עד באך שמה על כן קרא שם העיר צוער
23 Saiu o sol sobre a terra, quando Ló entrou em Zoar.
23 השמש יצא על הארץ ולוט בא צערה
24 Então, o SENHOR fez chover enxofre e fogo, do SENHOR desde os céus, sobre Sodoma e Gomorra.
24 ויהוה המטיר על סדם ועל עמרה גפרית ואש מאת יהוה מן השמים
25 E derribou aquelas cidades, e toda aquela campina, e todos os moradores daquelas cidades, e o que nascia da terra.
25 ויהפך את הערים האל ואת כל הככר ואת כל ישבי הערים וצמח האדמה
26 E a mulher de Ló olhou para trás e ficou convertida numa estátua de sal.
26 ותבט אשתו מאחריו ותהי נציב מלח
27 E Abraão levantou-se aquela mesma manhã de madrugada e foi para aquele lugar onde estivera diante da face do SENHOR.
27 וישכם אברהם בבקר אל המקום אשר עמד שם את פני יהוה
28 E olhou para Sodoma e Gomorra e para toda a terra da campina; e viu, e eis que a fumaça da terra subia, como a fumaça duma fornalha.
28 וישקף על פני סדם ועמרה ועל כל פני ארץ הככר וירא והנה עלה קיטר הארץ כקיטר הכבשן
29 E aconteceu que, destruindo Deus as cidades da campina, Deus se lembrou de Abraão e tirou Ló do meio da destruição, derribando aquelas cidades em que Ló habitara.
29 ויהי בשחת אלהים את ערי הככר ויזכר אלהים את אברהם וישלח את לוט מתוך ההפכה בהפך את הערים אשר ישב בהן לוט
30 E subiu Ló de Zoar e habitou no monte, e as suas duas filhas com ele, porque temia habitar em Zoar; e habitou numa caverna, ele e as suas duas filhas.
30 ויעל לוט מצוער וישב בהר ושתי בנתיו עמו כי ירא לשבת בצוער וישב במערה הוא ושתי בנתיו
31 Então, a primogênita disse à menor Nosso pai é já velho, e não há varão na terra que entre a nós, segundo o costume de toda a terra.
31 ותאמר הבכירה אל הצעירה אבינו זקן ואיש אין בארץ לבוא עלינו כדרך כל הארץ
32 Vem, demos a beber vinho a nosso pai e deitemo-nos com ele, para que em vida conservemos semente de nosso pai.
32 לכה נשקה את אבינו יין ונשכבה עמו ונחיה מאבינו זרע
33 E deram a beber vinho a seu pai naquela noite; e veio a primogênita e deitou-se com seu pai, e não sentiu ele quando ela se deitou, nem quando se levantou.
33 ותשקין את אביהן יין בלילה הוא ותבא הבכירה ותשכב את אביה ולא ידע בשכבה ובקומה
34 E sucedeu, no outro dia, que a primogênita disse à menor Vês aqui, eu já ontem à noite me deitei com meu pai; demos-lhe a beber vinho também esta noite, e então entra tu, deita-te com ele, para que em vida conservemos semente de nosso pai.
34 ויהי ממחרת ותאמר הבכירה אל הצעירה הן שכבתי אמש את אבי נשקנו יין גם הלילה ובאי שכבי עמו ונחיה מאבינו זרע
35 E deram a beber vinho a seu pai, também naquela noite; e levantou-se a menor e deitou-se com ele; e não sentiu ele quando ela se deitou, nem quando se levantou.
35 ותשקין גם בלילה ההוא את אביהן יין ותקם הצעירה ותשכב עמו ולא ידע בשכבה ובקמה
36 E conceberam as duas filhas de Ló de seu pai.
36 ותהרין שתי בנות לוט מאביהן
37 E teve a primogênita um filho e chamou o seu nome Moabe; este é o pai dos moabitas, até ao dia de hoje.
37 ותלד הבכירה בן ותקרא שמו מואב הוא אבי מואב עד היום
38 E a menor também teve um filho e chamou o seu nome Ben-Ami; este é o pai dos filhos de Amom, até o dia de hoje.
38 והצעירה גם הוא ילדה בן ותקרא שמו בן עמי הוא אבי בני עמון עד היום
Capítulo 20
1 E partiu Abraão dali para a terra do Sul e habitou entre Cades e Sur; e peregrinou em Gerar.
1 ויסע משם אברהם ארצה הנגב וישב בין קדש ובין שור ויגר בגרר
2 E, havendo Abraão dito de Sara, sua mulher É minha irmã, enviou Abimeleque, rei de Gerar, e tomou a Sara.
2 ויאמר אברהם אל שרה אשתו אחתי הוא וישלח אבימלך מלך גרר ויקח את שרה
3 Deus, porém, veio a Abimeleque em sonhos de noite e disse-lhe Eis que morto és por causa da mulher que tomaste; porque ela está casada com marido.
3 ויבא אלהים אל אבימלך בחלום הלילה ויאמר לו הנך מת על האשה אשר לקחת והוא בעלת בעל
4 Mas Abimeleque ainda não se tinha chegado a ela; por isso, disse Senhor, matarás também uma nação justa?
4 ואבימלך לא קרב אליה ויאמר אדני הגוי גם צדיק תהרג
5 Não me disse ele mesmo É minha irmã? E ela também disse É meu irmão. Em sinceridade do coração e em pureza das minhas mãos, tenho feito isto.
5 הלא הוא אמר לי אחתי הוא והיא גם הוא אמרה אחי הוא בתם לבבי ובנקין כפי עשיתי זאת
6 E disse-lhe Deus em sonhos Bem sei eu que na sinceridade do teu coração fizeste isto; e também eu te tenho impedido de pecar contra mim; por isso, te não permiti tocá-la.
6 ויאמר אליו האלהים בחלם גם אנכי ידעתי כי בתם לבבך עשית זאת ואחשך גם אנכי אותך מחטו לי על כן לא נתתיך לנגע אליה
7 Agora, pois, restitui a mulher ao seu marido, porque profeta é e rogará por ti, para que vivas; porém, se não lha restituíres, sabe que certamente morrerás, tu e tudo o que é teu.
7 ועתה השב אשת האיש כי נביא הוא ויתפלל בעדך וחיה ואם אינך משיב דע כי מות תמות אתה וכל אשר לך
8 E levantou-se Abimeleque pela manhã, de madrugada, chamou todos os seus servos e falou todas estas palavras em seus ouvidos; e temeram muito aqueles varões.
8 וישכם אבימלך בבקר ויקרא לכל עבדיו וידבר את כל הדברים האלה באזניהם וייראו האנשים מאד
9 Então, chamou Abimeleque a Abraão e disse-lhe Que nos fizeste? E em que pequei contra ti, para trazeres sobre mim e meu reino tamanho pecado? Tu me fizeste aquilo que não deverias ter feito.
9 ויקרא אבימלך לאברהם ויאמר לו מה עשית לנו ומה חטאתי לך כי הבאת עלי ועל ממלכתי חטאה גדלה מעשים אשר לא יעשו עשית עמדי
10 Disse mais Abimeleque a Abraão Que tens visto, para fazeres tal coisa?
10 ויאמר אבימלך אל אברהם מה ראית כי עשית את הדבר הזה
11 E disse Abraão Porque eu dizia comigo Certamente não há temor de Deus neste lugar, e eles me matarão por amor da minha mulher.
11 ויאמר אברהם כי אמרתי רק אין יראת אלהים במקום הזה והרגוני על דבר אשתי
12 E, na verdade, é ela também minha irmã, filha de meu pai, mas não filha da minha mãe; e veio a ser minha mulher.
12 וגם אמנה אחתי בת אבי הוא אך לא בת אמי ותהי לי לאשה
13 E aconteceu que, fazendo-me Deus sair errante da casa de meu pai, eu lhe disse Seja esta a graça que me farás em todo o lugar aonde viermos dize de mim É meu irmão.
13 ויהי כאשר התעו אתי אלהים מבית אבי ואמר לה זה חסדך אשר תעשי עמדי אל כל המקום אשר נבוא שמה אמרי לי אחי הוא
14 Então, tomou Abimeleque ovelhas, e vacas, e servos, e servas e os deu a Abraão; e restituiu-lhe Sara, sua mulher.
14 ויקח אבימלך צאן ובקר ועבדים ושפחת ויתן לאברהם וישב לו את שרה אשתו
15 E disse Abimeleque Eis que a minha terra está diante da tua face; habita onde bom for aos teus olhos.
15 ויאמר אבימלך הנה ארצי לפניך בטוב בעיניך שב
16 E a Sara disse Vês que tenho dado ao teu irmão mil moedas de prata; eis que elas te sejam por véu dos olhos para com todos os que contigo estão e até para com todos os outros; e estás advertida.
16 ולשרה אמר הנה נתתי אלף כסף לאחיך הנה הוא לך כסות עינים לכל אשר אתך ואת כל ונכחת
17 E orou Abraão a Deus, e sarou Deus a Abimeleque, e a sua mulher, e as suas servas, de maneira que tiveram filhos;
17 ויתפלל אברהם אל האלהים וירפא אלהים את אבימלך ואת אשתו ואמהתיו וילדו
18 porque o SENHOR havia fechado totalmente todas as madres da casa de Abimeleque, por causa de Sara, mulher de Abraão.
18 כי עצר עצר יהוה בעד כל רחם לבית אבימלך על דבר שרה אשת אברהם
Capítulo 21
1 E o SENHOR visitou a Sara, como tinha dito; e fez o SENHOR a Sara como tinha falado.
1 ויהוה פקד את שרה כאשר אמר ויעש יהוה לשרה כאשר דבר
2 E concebeu Sara e deu a Abraão um filho na sua velhice, ao tempo determinado, que Deus lhe tinha dito.
2 ותהר ותלד שרה לאברהם בן לזקניו למועד אשר דבר אתו אלהים
3 E chamou Abraão o nome de seu filho que lhe nascera, que Sara lhe dera, Isaque.
3 ויקרא אברהם את שם בנו הנולד לו אשר ילדה לו שרה יצחק
4 E Abraão circuncidou o seu filho Isaque, quando era da idade de oito dias, como Deus lhe tinha ordenado.
4 וימל אברהם את יצחק בנו בן שמנת ימים כאשר צוה אתו אלהים
5 E era Abraão da idade de cem anos, quando lhe nasceu Isaque, seu filho.
5 ואברהם בן מאת שנה בהולד לו את יצחק בנו
6 E disse Sara Deus me tem feito riso; e todo aquele que o ouvir se rirá comigo.
6 ותאמר שרה צחק עשה לי אלהים כל השמע יצחק לי
7 Disse mais Quem diria a Abraão que Sara daria de mamar a filhos, porque lhe dei um filho na sua velhice?
7 ותאמר מי מלל לאברהם היניקה בנים שרה כי ילדתי בן לזקניו
8 E cresceu o menino e foi desmamado; então, Abraão fez um grande banquete no dia em que Isaque foi desmamado.
8 ויגדל הילד ויגמל ויעש אברהם משתה גדול ביום הגמל את יצחק
9 E viu Sara que o filho de Agar, a egípcia, que esta tinha dado a Abraão, zombava.
9 ותרא שרה את בן הגר המצרית אשר ילדה לאברהם מצחק
10 E disse a Abraão Deita fora esta serva e o seu filho; porque o filho desta serva não herdará com meu filho, com Isaque.
10 ותאמר לאברהם גרש האמה הזאת ואת בנה כי לא יירש בן האמה הזאת עם בני עם יצחק
11 E pareceu esta palavra mui má aos olhos de Abraão, por causa de seu filho.
11 וירע הדבר מאד בעיני אברהם על אודת בנו
12 Porém Deus disse a Abraão Não te pareça mal aos teus olhos acerca do moço e acerca da tua serva; em tudo o que Sara te diz, ouve a sua voz; porque em Isaque será chamada a tua semente.
12 ויאמר אלהים אל אברהם אל ירע בעיניך על הנער ועל אמתך כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקלה כי ביצחק יקרא לך זרע
13 Mas também do filho desta serva farei uma nação, porquanto é tua semente.
13 וגם את בן האמה לגוי אשימנו כי זרעך הוא
14 Então, se levantou Abraão pela manhã, de madrugada, e tomou pão e um odre de água, e os deu a Agar, pondo-os sobre o seu ombro; também lhe deu o menino e despediu-a; e ela foi-se, andando errante no deserto de Berseba.
14 וישכם אברהם בבקר ויקח לחם וחמת מים ויתן אל הגר שם על שכמה ואת הילד וישלחה ותלך ותתע במדבר באר שבע
15 E, consumida a água do odre, lançou o menino debaixo de uma das árvores.
15 ויכלו המים מן החמת ותשלך את הילד תחת אחד השיחם
16 E foi-se e assentou-se em frente, afastando-se a distância de um tiro de arco; porque dizia Que não veja eu morrer o menino. E assentou-se em frente, e levantou a sua voz, e chorou.
16 ותלך ותשב לה מנגד הרחק כמטחוי קשת כי אמרה אל אראה במות הילד ותשב מנגד ותשא את קלה ותבך
17 E ouviu Deus a voz do menino, e bradou o Anjo de Deus a Agar desde os céus e disse-lhe Que tens, Agar? Não temas, porque Deus ouviu a voz do rapaz desde o lugar onde está.
17 וישמע אלהים את קול הנער ויקרא מלאך אלהים אל הגר מן השמים ויאמר לה מה לך הגר אל תיראי כי שמע אלהים אל קול הנער באשר הוא שם
18 Ergue-te, levanta o moço e pega-lhe pela mão, porque dele farei uma grande nação.
18 קומי שאי את הנער והחזיקי את ידך בו כי לגוי גדול אשימנו
19 E abriu-lhe Deus os olhos; e viu um poço de água, e foi-se, e encheu o odre de água, e deu de beber ao moço.